אחד מהחששות הגדולים בעבור מטיילים רבים ביפן, הוא כמובן החשש מעלויות הטיול הגבוהות. בעוד ומחירי הלינה והאוכל סבירים ביותר, מי שרוצה להתנייד בצורה מהירה ונוחה יודע שהוא הולך להוציא סכום לא מבוטל על תחבורה. יפן היא ארץ גדולה, וכדי לטעום מהכל, מה לעשות - צריך לזוז. במדריך המוקדש לתכנון תקציב הטיול, הצענו מספר אלטרנטיבות זולות לנסיעה באמצעי התחבורה הרווח ביותר ביפן, שהוא מערך הרכבות הארצי של חברת JR. חוץ מנסיעה באוטובוסים בין-עירוניים ושימוש בכרטיסי רכבות זולים, אחת החלופות הנוספות שהעלנו בפניכם הייתה לנסות לתפוס טרמפים.
לפני שאתם שוללים על הסף את הסיכוי שאחוריכם ישבו אי-פעם על מושב מכוניתו של אדם זר - תנו לנו הזדמנות להסביר. בשלל הרפתקאותינו ביפן נעזרנו אינספור פעמים באדיבותם של יפנים זרים, שהיו נחמדים מספיק כדי לאסוף אותנו אל מכוניתם, להעביר איתנו כמה שעות מהנות בדרכים ולהוריד אותנו בבטחה במחוז חפצנו. הטרמפים הם, כאמור, דרך מעולה למחוק כמה שורות בתקציב התחבורה שלכם, אך למעשה מדובר בהרבה יותר מכך. בזכותם, גילינו פנינות חבויות שרק מקומיים מכירים, טעמנו מאכלים מרשימת ההמלצות הפרטית שלהם, תרגלנו יפנית, וסיפרנו על הארץ הרחוקה ממנה באנו. חשוב מכל, הטרמפים נתנו לנו הזדמנות, גם אם רק לרגע, להיכנס לסצנה מתוך חייהם של המארחים שלנו. בשעות שבילינו איתם, למדנו ממקור ראשון וללא פילטרים על החברה היפנית, על חיי המשפחה ביפן, ועל האינטראקציה הבין-אישית בארץ הנפלאה הזו. עם חלקם נעשינו חברים איתם אנו שומרים על קשר עד היום.
בטיולינו הרבים חצינו את יפן לאורכה ולרוחבה, וככל שצברנו ביטחון הרגשנו בנוח להסתמך על טרמפים, בתדירות ולמרחקים הולכים וגדלים. באחד מהטיולים נעזרנו בטרמפים עשרות פעמים כדי להגיע מהעיר קאגושימה (Kagoshima) שבדרום הרחוק ועד העיר הקטנה וואקאנאי (Wakkanai), שהיא הנקודה הצפונית ביותר ביפן - ממנה נראים איי סחאלין ששייכים לרוסיה (מסע שארך כשלושה חודשים, דרך אגב). טרמפ חוויתי אחר נוסף לקח אותנו מאזור מחוז מיאזאקי (Miyazaki) ועד העיר בפו (Beppu), שתיהן באי הדרומי קיושו. בדרך, המארחים החמודים שלנו - זוג פנסיונרים מגניבים עם מיני קופר אדומה - הובילו אותנו דרך אתרים היסטוריים, מסלולי טבע ומסעדות דרכים, והתעקשו לשלם על הכל.
בפוסט זה נרצה לתת לכם כמה עצות שימושיות וללמד אתכם איך עולים על טרמפ ביפן, למה יש לצפות בדרך, ואיך כדאי להתנהל על הכביש המהיר. כפי שמיד תבינו, לא מדובר בהרפתקה שמומלצת לכל אחד.
אז...למי זה מומלץ?
זמן הוא המשאב הכי יקר שלכם. אם הגעתם ליפן לשבועיים-שלושה ואתם מתכננים טיול בקצב מהיר, עדיף להשקיע את הכמה מאות דולרים ולהיצמד לכרטיס הרכבות של חברת הרכבות הלאומית - JR, או לשכור רכב לחלקים שונים בטיול. באופן טבעי, לא נמליץ על טרמפים אם אתם מטיילים בהרכב משפחתי עם ילדים (ואני אוריד את הכובע בפני מי שיעז לנסות את זה). אם, לעומת זאת, אתם:
במסע ארוך מהממוצע
מטיילים סולו או כזוג, בלי יותר מדי ציוד
תרמילאים שמחפשים לחסוך כסף
מחפשים חוויות ספונטניות, ואינטראקציה ישירה עם המקומיים
בעלי נפש צעירה והרפתקנית
אז טרמפים ביפן זה בדיוק הדבר בשבילכם, גם אם רק בתור ניסיון חד-פעמי.
איך עושים את זה?
שלב א': הבינו איפה אתם נמצאים
השלב ההכרחי הראשון כדי לתפוס טרמפ ביפן הוא להבין איפה אתם נמצאים ולאן אתם צריכים להגיע. היעזרו בגוגל-מאפס ודומיו, ובדקו מהו מסלול הנסיעה המהיר ביותר ליעד, ומהי הדרך הקצרה ביותר כדי להתחבר לכביש המהיר או לעורק התחבורה הראשי שמוביל אליו. כדאי להשקיע זמן וללמוד את המסלול שלכם היטב, שכן הוא ידריך את הבחירות שתקבלו במהלך היום - אנחנו נוסעים צפונה או דרומה? על איזה טרמפ כדאי לעלות? מה הם שמות הכבישים המהירים? מהי העיר הקרובה ביותר למחוז חפצנו בה עוברת רכבת בינעירונית? אחרי שהבנתם את כל זה, בחרו במפה את המחלף דרכו תנסו להיכנס לכביש המהיר, ונסו לאתר סביבו תחנות דלק או תחנות נוחות - מקומות טובים להתחיל לעצור בהם טרמפים. נקודה חשובה אליה יש לשים לב היא שהמחלף בו בחרתם לעמוד אמנם כולל כניסת מכוניות לכיוון הכללי שאליו אתם רוצים להגיע. במילים אחרות, אם אתם רוצים לנסוע מערבה, אל תבחרו בטעות מחלף דרכו מכוניות יכולות לעלות רק על הכביש הפונה מזרחה.
שלב ב': הכינו את השלטים
למעט אגודלו, השלט הוא חברו הטוב ביותר של הטרמפיסט. מדובר בדרך שלכם לתקשר עם הנהגים במהירות ובמדויק את המקום אליו אתם רוצים להגיע, ולכן כדאי להשקיע בהכנת שלטים גדולים וברורים. דפי נייר ועטים תמצאו בכל חנות 100 יין, בזול ובשפע. כל השלטים, מיותר לציין, צריכים להיות כתובים ביפנית ברורה, ולכן, מומלץ להיעזר בפקידי הקבלה בהוסטל או במלון בו ישנתם, או סתם בחברים יפנים, כדי שיכתבו את שמות המקומות בבירור על גבי הדפים. אם אין מישהו בסביבה שיכול לעזור לכם, תמיד תוכלו להסתייע באינטרנט כדי לברר את דרך הכתיבה של מקום כזה או אחר.
באופן אידאלי תתניידו במהלך היום עם שניים או שלושה שלטים שונים, בהם תשתמשו במקטעים שונים לאורך הדרך.
על השלט הראשון תרשמו בפשטות שאתם מחפשים טרמפ עד "אזור השירות" ("sabisu-eria", המקבילה היפנית לאלונית) הבא, ובו תשתמשו כדי לעלות לכביש המהיר וכאמצעי להתקרב לכיוון הכללי בו נמצא יעדכם. "במחילה מכם, עד אזור השירות הבא" נראה ביפנית ככה:
次のサービスエリアまでお願いいたします
tsugi no sabisu eria made onegai-itashimasu
שלט שני יישא את שם המחוז, העיר הגדולה או האזור הכללי אליו תרצו להגיע, ובו תשתמשו כשהתקרבתם דיו בכביש המהיר למחוז חפצכם. לדוגמא, אם היעד הסופי שלכם הוא העיר קוראשיקי (Kurashiki), כדאי להכין שלט שנושא את שם המחוז בו קוראשיקי נמצאת, שהוא מחוז אוקאיאמה (Okayama). "קחו אותי עד אזור אוקאיאמה" נראה ביפנית ככה:
岡山の方面まで載せてください
Okayama no homen made nosete kudasai
לבסוף, בשלט השלישי תכתבו את שמם המדויק של העיר או הכפר אליהם אליהם תרצו להגיע, ובו תשתמשו בחלקו האחרון של יום הנסיעות שלכם כשתרצו לרדת מהכביש המהיר. עוד על כך ראו בהמשך. אם נמשיך את הדוגמא ממקודם, אז הרי ש"עד קוראשיקי, בבקשה" יראה בערך ככה:
倉敷までお願いいたします
Kurashiki made onegai-itashimasu
שלב ג': יוצאים לדרך
תלוי במרחק אותו תרצו לגמוא, שקלו להתחיל את יום הנסיעות שלכם מוקדם בבוקר - אחרי הכל, אין וודאות לגבי מתי ואיפה תסיימו אותו. תפסו רכבת או אוטובוס עד התחנה הקרובה ביותר למחלף המכוניות שמוביל לכביש המהיר, וסרקו סביב אחר מקום להתמקמות ראשונית, בו יוכלו נהגים לעצור לכם מבלי לסכן את עצמם ואת סביבתם. דוגמאות למקומות טובים כאלו, כפי שציינו, הן תחנות דלק וחנויות נוחות הצמודות לכניסה למחלף, בהם נהגים יורדים מהרכב - דבר המעלה את הסיכוי לאינטראקציה עמם.
זהו הזמן לשלוף את שלט מס' 1 הניטרלי והבלתי מחייב, ובו אתם מבקשים בנימוס לתפוס טרמפ עד "אזור השירות" הבא. מטרתכם העליונה כרגע היא לעלות לכביש המהיר עם רכב שנוסע לכיוון הכללי אליו תרצו להגיע, ולרדת בתחנת שירות כזו, לא משנה כמה זה מקרב אתכם ליעדכם הסופי. הכבישים המהירים ביפן מרושתים במספר יחסית גדול של תחנות כאלו, בהן יש תחנות דלק, שירותים, מסעדות, חנויות נוחות, ולפעמים אפילו פארקים וגני שעשועים להנעים את זמנם של הזאטוטים בדרכים. באופן טבעי, עוצרות בהן לא מעט מכוניות, ואחת מהן תהיה זו שתסיע אתכם במקטע הנסיעה הבא. תפיסת טרמפ ביפן שקולה למסע קיפוצים בין תחנת שירות אחת לאחרת, עד שהגיע הזמן לרדת מהכביש המהיר.
מכל מקום: נסו ליצור אינטראקציה עם הנהגים היורדים להתרענן במקום בו נעמדתם, ואל תיראו ביישנים או מפוחדים, ובטח שלא תוקפנים. עם חיוך רחב (אך לא מדי) שאלו ביפנית שבורה אם הם מגיעים צפונה או דרומה, בהתאם למקום שאליו אתם צריכים להגיע, אך זכרו כי כל מטרתכם בשלב זה היא לעלות על הכביש המהיר - ולכן כדאי להתפשר גם על טרמפים קצרים. ברגע שעליתם – הכל הופך להיות קל יותר. ההתחלה יכולה להיות קצת ארוכה, אך במוקדם ובמאוחר יגיע האביר על הטויוטה הלבנה, שיקח אתכם איתו אל עבר השקיעה.
שלב ד': "סאביסו-אריה" - תחנת השירות
ברכותינו! עליתם על הכביש המהיר וירדתם בתחנת השירות הראשונה במסע שלכם. לכשתגיעו אליה, הדבר הראשון שתרצו לעשות הוא להיכנס פנימה לדלפק הקבלה של התחנה, ולבקש שני עותקים של מפת הכבישים המהירים באזור בו אתם נמצאים (ביפנית המדריך מכונה 高速道路ガイドマップ - kousoku douro gaido mappu). קחו אחד באנגלית- בשבילכם, ואחד ביפנית- בעבור המארחים שלכם. מומלץ אפילו לקחת עותק נוסף, שכן הם נוטים להיקרע בקלות. ליתר ביטחון, אנחנו ממליצים לנסות להוריד מראש את המפות הנ"ל לפלאפון שלכם, שכן זכורים לנו כמה מקומות בהם לא הצלחנו להשיג את גרסתם הפיזית. הנה אתר טוב בו תוכלו למצוא את מפות הכביש המהיר לאזורים שונים ביפן. המפות כוללות את שמות הכבישים והערים בהן הם עוברים, וכן את כל אזורי השירות ואזורי החניה שממוקמים בדרך.
כעת, חשוב לבצע את ההבחנה שבין "אזור שירות" - Service Area (המסומן במפות בקיצור SA), ובין "אזור חניה" - Parking Area (המסומן בקיצור PA). בעוד שבמקרה הראשון מדובר בד"כ בנקודות רענון גדולות ולכן הומות אדם, "אזורי החניה" יכולים להיות לא יותר ממפרצון רחב, ובו מספר מקומות חניה שמשמשים כמקום מנוחה לנהגים עייפים. נמליץ בחום להימנע מלהגיע לאותם "אזורי חניה", שכן עוצרים בהם משמעותית פחות רכבים, ויש סיכוי שתתקעו שם זמן רב. סרקו את המפה שלקחתם והבינו - אם עוד לא עשיתם זאת - מהו המחלף הקרוב ביותר למחוז חפצכם ממנו תצאו מהכביש המהיר, ומהי תחנת השירות שלפניו.
אחרי שאכלתם, שתיתם ונחתם, צאו החוצה, מצאו מקום אסטרטגי לעמוד בו, בו מספיק אנשים יראו אתכם, ושלפו שוב את השלט שהכנתם. אם אתם עדיין רחוקים מהיעד, נמליץ להמשיך ולהשתמש בשלט מס' 1 שמבקש טרמפ עד תחנת השירות הבאה. אם אתם כבר די קרובים ליעד, תוכלו לנסות להשתמש בשלט מס' 2 ולקוות שתיפלו על מכונית שמגיעה למחוז או לעיר הגדולה הסמוכה ליעד שלכם. כאן שלב ההמתנה מתחיל, והוא תלוי בעיקר במזל שלכם באותו יום. קרה ואספו אותנו אחרי 10 דקות המתנה, קרה גם שהמתנו שעות על גבי שעות. אל תתפלאו אם במהלך ההמתנה, עוברים ושבים יציעו לכם שתיה, ארטיקים וחטיפים. כמו שהצענו קודם, נסו ליצור אינטראקציה עם היפנים והראו להם שאתם לא מזיקים. אם תוכלו ללמוד מעט יפנית שימושית לפני כן, עשו זאת - זה עשוי להקל עליכם מאוד.
טריק נוסף שיכול לזרז עניינים הוא לסרוק את לוחיות הרישוי של המכוניות החונות במגרש החניה - עליהם רשום ביפנית המחוז ממנה הגיעה - ולאתר כאלו שנרשמו במחוז אליו אתם מבקשים להגיע. השתדלו למקם את עצמכם קרוב למכוניות אלו, כדי שבעליהן יבחינו בכם ואולי יקחו אתכם איתם.
שלב ה': הטרמפ עצמו
הצלחתם לתפוס את תשומת לבם של נהג או נהגת אדיבים שהסכימו בטובם לעזור לכם, מעולה. מה עכשיו? אחרי שתביעו את תודתכם כמו שצריך, הגיע הזמן לשלוף את הגרסה היפנית של המפה שאספתם מתחנת השירות, ו"לתאם ציפיות" לגבי המשך המסע שלכם יחד. איפה אתם עכשיו? עד איפה הטרמפ שלכם נוסע? עד איפה הוא מוכן לקחת אתכם, או איפה הוא ממליץ לכם לרדת? יפנית הישרדותית בשילוב עם אנגלית וקצת תנועות גוף יעשו את העבודה.
הנה כמה ביטויים ומילים ביפנית פשוטה שיבואו לעזרתכם בשלב ה"משא-ומתן" הזה:
איפה אנחנו נמצאים עכשיו?
?今はどこですか？
ima wa doko desuka?
עד איפה אתם נוסעים?
どこまで行きますか？
doko made ikimasuka?
האם נוכל לרדת כאן?
ここ、降りてもいい？
koko, oritemo ii?
צפון - 北 - kita
דרום - 南 - minami
מזרח - 東 -higashi
מערב - 西 - nishi
שקלו טוב-טוב אם הטרמפ מתאים לכם. אם הוא קצר מדי ואתם נמצאים בתחנת שירות מרכזית יחסית, ייתכן ועדיף לכם לחכות במקום מאשר לבנות על הסיכוי שיתמזל מזלכם כמה קילומטרים הלאה בהמשך הדרך. מנגד, אם תחנת השירות הבאה גדולה יותר - שקלו לקבל את ההצעה. אם הטרמפ מקרב אתכם משמעותית ליעדכם, שקלו להמשיך איתו עד העיר אליה הוא מגיע ומשם קפצו על רכבת זולה.
אם בחרתם לקבל את ההצעה, הביעו את תודתכם הכנה מלווה בקידה. העמיסו בזהירות את התיקים שלכם לאוטו (ייתכן שתצטרכו להצטופף איתם על הברכיים במשך כמה שעות) והיכנסו פנימה. במהלך הטרמפ כדאי לגלות גמישות: אם המארחים שלכם סקרנים ודברנים, שתפו אותם במסע שלכם, למדו אותם דבר או שניים על ישראל או איזה משפט בעברית, ושאלו מצידכם שאלות שמעניינות אתכם על החיים ביפן. אם הם מהסוג השקט יותר, הבינו זאת ושמרו על האווירה רגועה. בהרבה מאוד מהפעמים בהם תפסנו טרמפ מצאנו את עצמנו מצטרפים למארחים שלנו לארוחות צהריים (מיותר לציין שהזמינו אותנו על חשבונם, חרף התעקשותנו לשלם בעצמנו על כולם) ולטיולים רגליים במקומות מעניינים באזור. חשוב להבין את הסיטואציה ולהתאים את עצמכם אליה - אחרי הכל, אתם האורחים כאן.
חשוב מאוד לדעת להוקיר תודה ראויה כלפי המארחים שלכם. אם אתם יודעים שאתם מתכננים להתנסות בטרמפים במסע הבא שלכם ביפן, מומלץ לארוז מראש כמה מזכרות קטנות מהארץ - בין אם מחזיקי מפתחות, סבונים מים-המלח, חטיפים או כל דבר דומה - אותם תתנו למארחים שלכם כהוקרת תודה. אופציה אחרת היא לבקש להשתתף בתשלומי האגרות בכבישים בהם תסעו. לבסוף, אפשר להצטייד במצלמת פולורואיד, ולתת למארחים שלכם תמונה של כולכם יחד - כמזכרת מהטרמפ. סמכו עלינו, זה יעשה את כל ההבדל שבעולם.
שלב ו': סוף המסע
אחרי כמה שעות של דילוגים, תגיעו סוף-סוף אל אזור השירות האחרון טרם יציאתכם מהכביש המהיר. אם התמזל מזלכם, ייתכן ואפילו הצלחתם לאתר "טרמפ אקספרס" עד יעדכם. למקרה שלא, שלפו את שלט מס' 3 אשר נושא את שם העיר אליה תרצו להגיע, ומצאו מקום טוב לעמוד בו, לפי הנוהל. יש סיכוי גבוה שהרבה מהכוניות סביבכם נושאות את לוחות הרישוי של המחוז המתאים, ולכן שלב זה בדרך כלל מהיר יחסית.
מנסיוננו, רוב הטרמפים האחרונים ביום הציעו לקחת אותנו עד לנקודה הסופית אליה תכננו להגיע (בין אם זה בית מלון, הוסטל או כל מקום אחר) והרבה פעמים הם אף יצאו מגדרם כדי לעשות זאת. לשם הנימוס, עם זאת, אנחנו ממליצים לבקש לרדת בכל תחנת אוטובוס או תחנת רכבת שיהיה להם נוח לעצור בה. טקס תודות והחלפת מזכרות אחרונה, וזהו זה: סיימתם את היום שלכם כשאתם רוויי חוויות וחברים חדשים, עד הפעם הבאה.
אחרית דבר
אנחנו יכולים להבין אם התהליך כולו נשמע מפחיד, ארוך או סתם "מהומה רבה על לא מאומה". כפי שכבר ציינו, לא מדובר בהרפתקה שמיועדת לכל אחד. יחד עם זאת, היו סמוכים ובטוחים שאלו מכם שיעזו לעשות את הקפיצה המנטלית הזו יצאו כשהם מרווחים לאין שיעור, ויחזרו מיפן כשהם בעלי תובנות שהתייר הממוצע יתקשה מאוד מהבין.