קורונה ביפן

איך מקובל להתנהג ברחוב ובתחבורה הציבורית?

ההנחיות ביפן הנוגעות להימצאות במרחב הציבורי מתבססות על ססמת ״שלושת ה-c״ (The Three Cs) או ביפנית - Mittsu no Mitsu (משחק מילים שמשמעותו ״שלוש הקירבות״) המונה שלושה גורמים מרכזיים שתורמים לגידול בתחלואת הקורונה: 1. חללים סגורים עם אוורור לא מספק; 2. אזורים צפופים בהם הרבה אנשים; 3. מצבים שמתאפיינים בקרבה פיזית, כמו שיחות אישיות קרובות. תושבי יפן מתבקשים להימנע ככל האפשר מסיטואציות שמתאפיינות באחד או יותר מהגורמים הללו, אך כפי שכבר נאמר, אין לממשלה דרך לאכוף את קיום ההנחיות.

​

כמו בישראל ובשאר העולם, יפן נערכה במהירות להתאים את המרחב הציבורי לתנועת בני אדם בתקופה מאתגרת כמו זו. במובן מסוים, ניתן לומר שהקפיצה המנטאלית שהיפנים היו צריכים לעבור בהתמודדותם עם הנגיף הייתה קטנה מזו שעברו המערביים: הנוהג לעטות מסיכה ביום-יום (ובמיוחד בחורף ובתקופות בהן נגיפים כמו שפעת נפוצים יותר) קיים ביפן כבר עשורים רבים, ושמירה על ריחוק חברתי (קידה במקום לחיצת יד, כבוד למרחב האישי) הם קודים תרבותיים ונימוסיים שהיפנים חיים לפיהם מימים ימימה. בתקופת הקורונה, מן הסתם, נטמעו הרגלים אלו אף יותר בקרב האוכלוסיה כולה, והוחלו על מצבים רבים יותר.

​

מאז התפרצות המגפה מתבקשים תושבי יפן לעטות מסיכות במקומות סגורים, בתחבורה ציבורית וכן במקומות פתוחים הומים מאדם (כמו רחובות עמוסים, מרכזי קניות וכו׳). עטיית מסיכה לא נדרשת במקומות פתוחים בהם ניתן לשמור על ריחוק חברתי בצורה מספקת. כמו בארץ, המרחק האופטימלי שנקבע לשמירה מאנשים אחרים בעת שעושים קניות או עומדים בתור הוא שני מטרים, וחנויות רבות הדביקו על הרצפה את סימוני המרחק המומלצים. בכניסה לבתי עסק רבים מוצב מד-חום למדידת הלקוחות, ואלו עם טמפרטורת גוף שעולה על 37.5 יתבקשו שלא להיכנס. בכניסה וביציאה מחנויות וממרכזי קניות, מתחנות רכבת וממסעדות מוצבים מתקנים לחיטוי ידיים. עובדי תחנות התחבורה הציבורית והקניונים תוגברו, והם דואגים לחטא ולנקות מספר רב של פעמים בכל יום אזורים ומשטחים בהם אנשים נוגעים - כמו כפתורים, מעקות, ידיות וכו׳. יפן היא אומה שאוהבת להשתמש בכסף מזומן, אבל ימי הקורונה הבהירו היטב את היתרונות הגלומים בכרטיסי IC Card נטענים, בהם ניתן להשתמש בתחבורה הציבורית אך גם בבתי עסק רבים אחרים.