חגים ופסטיבלים ביפן

היפנים אוהבים לחגוג. בין אם בתהלוכות ההיסטוריות של קיוטו, תחרויות הריקודים ההמוניות בטוקיו, או בפסטיבלים קטנטנים במקדשי הכפרים הנידחים. אילו חגים ופסטיבלים מתקיימים ביפן? באילו מומלץ לבקר, ואיך הם צפויים להשפיע לכם על תכנון הטיול?

מידע למטייל > חגים ופסטיבלים ביפן

 

במדריך זה ניגע בשלושת עמודי התווך שמרכיבים את חווית ה״חג״ בתרבות היפנית: חגים יפניים (בהם חגים לאומיים ולא לאומיים), פסטיבלים יפניים (״מאצורי״, matsuri) וחגיגות זיקוקין די-נור (״האנאבי״, hanabi). על חגיגות הצפיה בפריחת הדובדבן (״האנאמי״) ועלי השלכת (״מומיג׳י״) קראו עוד בעמוד העונות שלנו.

 

עבור כל קטגוריה ניגע בהשפעה אפשרית על מהלך הטיול שלכם ונחלוק טיפים שימושיים רלוונטיים. אלו מכם שנתכנן עבורם טיול ביפן יקבלו מאיתנו את כל ההמלצות והמידע על החגים והפסטיבלים היפניים הכי שווים שמתקיימים בתקופת ביקורם.

בואו נתחיל. מה בתוכנית?

למה היפנים אוהבים לחגוג?

היפנים אוהבים לחגוג, גם ללא סיבה מיוחדת. זה, כנראה, מסביר את העובדה שבכל שנה מתקיימים ביפן מאות אלפי חגיגות ופסטיבלים - ואנחנו לא מגזימים. יהיו אלו התהלוכות ההיסטוריות הענקיות בקיוטו, תחרויות הריקודים ההמוניות בטוקיו, פסטיבלים קטנטנים במקדשי הכפרים הנידחים ביותר, או חגיגות פריחת הדובדבן ששוטפות את הארץ כולה - כל מאורע או תופעת טבע ייחודית מקבלים את הכבוד הראוי להם ונחגגים בקהילות המקומיות בשמחה ובאדיקות.

 

נראה שהמשיכה הטבעית של העם היפני לחגיגות מוטמעת עמוק בגנום התרבותי שלהם. דת השינטו המקומית היא דת שמחה שמקדשת את החיים, את הפריון ואת הטבע וחוגגת באכילה ובשתיה. לאורך ההיסטוריה הצטיינו היפנים בחוש אקלקטי מפותח, והשפעות החגים הבודהיסטיים שהגיעו מסין, ואפילו של חגים נוצריים כמו חג המולד, התקבלו שם בברכה. חברו את זה יחד עם תרבות עבודה תובענית ולחוצה, בה חגים מהווים מפלט להוצאת קיטור, וקיבלתם את הנוסחה המושלמת לחגיגה.

 

1. חגים ביפן

 

ביפן נחגגים בכל שנה 16 חגים לאומיים. מספר גדול למדי, אלא שלמרבה צערם של היפנים, חג אין פירושו בהכרח חופשה, ולכן במרביתם לא תיתקלו בעומסים מיוחדים או בשינויים יוצאי דופן בשימוש בתחבורה ציבורית. מה שכן, שימו לב לשלוש תקופות החגים הבאות: 

28 בדצמבר עד 4 בינואר: חגיגות השנה החדשה - (Shogatsu, 正月)

השוגאצו הוא החג החשוב ביותר ביפן. בעבר הוא נחוג ביום הראשון של לוח השנה הירחי (סביבות פברואר) אך מרגע קבלת לוח השנה הגריגוריאני בשנת 1873 הוא עבר ל-1 בינואר, כמו בשאר העולם המערבי. ההכנות לקראת השנה החדשה מתחילות כבר בדצמבר, אז נערכות חגיגות הבוננקאי (bonenkai, 忘年会) - ״שכחת השנה החולפת״ - בהן חברים וקולגות לעבודה נפגשים להרמת כוסית ולחגיגה משותפת באיזאקאיות ובמסעדות. בתים פרטיים ובתי-עסק מקושטים ב״קאדומאצו״ (kadomatsu), קישוטים אופיינים מענפי עץ אורן, במבוק ושזיף - סמלים לאריכות ימים, שגשוג ואיתנות. בערב ראש השנה עצמו, מליוני אנשים פוקדים את המקדשים הבודהיסטיים הגדולים וממתינים לחצות הליל. אז, הנזירים מכים בפעמון גדול 108 פעמים - סמל ל-108 החטאים על פי האמונה הבודהיסטית - מהם מבקשים המאמינים להיטהר טרם כניסתה של השנה החדשה.

 

היום הראשון לשנה הוא יום של התחלות חדשות: בלילה חולמים את החלום הראשון (hatsuyume) שיבשר את המזל לשנה החדשה. מוקדם בבוקר, נהוג לצאת עם המשפחה ולצפות בזריחה הראשונה של השנה (hatsuhinode), וכן לערוך את הביקור הראשון במקדש בודהיסטי או במקדש שינטו (hatsumode). מנהג סימבולי נוסף הוא אכילת ארוחת חג מיוחדת שנקראת ״אוסצ׳י״ (osechi). האוסצ'י מורכבת מכמה מנות צבעוניות המוגשות בקופסאות מרובעות. מראן ושמן של המנות נועדו לבטא ברכה או תקווה לשנה טובה. כך למשל, אצות קונבו נאכלות שכן שמן מזכיר את המילה היפנית לאושר - ״יורוקובו״. מנהג נוסף הקשור באוכל הוא הכנה ואכילה של ״מוצ׳י-גומה״ - עוגות אורז מאודות.

 

איך זה משפיע על הטיול?

למרות שאין זה מעוגן בחוק, אתרי תיירות רבים - כולל מוזיאונים, פארקים, טירות, וגם חנויות, מסעדות ואפילו בנקים וכספומטים - סגורים לפחות יום אחד בין 29 בדצמבר ל-4 בינואר, אם כי בדרך כלל יותר. מקדשים נשארים פתוחים, כמובן. ראש השנה הוא חג שבו בני משפחה מתאחדים, ולכן התנועה בתחבורה הציבורית ובמטוסים מתגברת בצורה משמעותית בתקופה שלפני ואחרי ימי החג, ועומסים כבדים מורגשים באופן כללי כמעט בכל מקום. עומסים מורגשים גם בחנויות ובקניונים, משום שכולם יוצאים לצוד אחר מתנות, מבצעים שווים ומצרכים לארוחות החג המיוחדות. אם אתם מטיילים ביפן בתקופת ראש השנה - קודם כל הרווחתם, שכן תזכו להשתתף באחת מהתקופות החגיגיות והמרגשות בלוח השנה היפני. יחד עם זה, חשוב להתכונן מראש ולהזמין מלונות וכרטיסי נסיעה מוקדם ככל האפשר. מומלץ לוודא את ימי ושעות הפעילות באטרקציות השונות, ולתכנן את המסלול בקפידה כדי להימנע מעיכובים ומעומסים.

 
קישוט ראש השנה ביפן
 

29 באפריל עד 5 במאי: ״השבוע המוזהב״ - (Golden Week, ゴールデンウィーク)

הגולדן-וויק הוא הכינוי שניתן לשבוע המאגד תחתיו ארבעה חגים לאומיים רצופים, שחלים בין 29 באפריל ל-5 במאי: 

  • 29 באפריל: ״יום שווה״ (Showa). חג יום הולדתו של הקיסר שווה, תזכורת לתקופת שלטונו ולתהפוכות שעברה יפן בין 1926 ל-1989.

  • 3 במאי: ״יום החוקה״. בו חוגגים את יום החתימה על החוקה היפנית משנת 1947, שמציינת את הפיכתה הרשמית של יפן לדמוקרטיה מודרנית וחזרתה לקהילה הבין-לאומית אחרי מלחמת העולם השניה.

  • 4 במאי: ״היום הירוק״ - חג בסימן חיבור, הערכה והוקרת תודה לטבע. במקור, היום הירוק נחגג ב-29 באפריל אך הוא הועבר לתאריכו הנוכחי בשנת 2007 כדי ליצור רצף בין החגים באותו השבוע.

  • 5 במאי: ״יום הילדים״ - נחגג לכבודם של הבנים במשפחה ובתפילה להצלחתם (לבנות חג מיוחד משלהן שמתקיים במארס - ראו בהמשך). באותו יום, משפחות תולות דגלים מקושטים בצורת דגי קוי בצבעים שונים (״קוינובורי״, koinobori) - בתקווה שכמו הקרפיון העקשן ששוחה נגד הזרם, גם הילד יתברך בתכונות מיטביות כמו דבקות במטרה. בנוסף, הורים מציגים לראווה בבתיהם קסדות סמוראים ובובות בדמותם של גיבורים יפנים מיתיים - סמל לכוח, עוצמה והצלחה.

יום הבנים ביפן

איך זה משפיע על הטיול?

אם כך, ארבעה חגים רצופים. תוסיפו סופ״ש לפני וסופ״ש אחרי (בשנים מסוימות), וקיבלתם שבוע עד עשרה ימי חופשה, שמהווים בדרך כלל את תקופת החופשות הרצופה הארוכה ביותר בשנה עבור היפני הממוצע. חדשות אימתניות למדי, עבורנו התיירים. חברות ובתי עסק רבים נסגרים ומוציאים את עובדיהם לחופשה ארוכה בתקופה שבה מזג האוויר נוח יחסית, מה שאומר שעשרות מליוני יפנים יוצאים בהמוניהם לטייל בערים ובטבע. תנועה רבה מורגשת גם בתיירות חוץ, ויפנים רבים מנצלים את החופש מהעבודה כדי לחקור יעדים מחוץ ליפן.

אם נקלעתם ליפן בתקופת השבוע המוזהב, קחו בחשבון שהיערכות מוקדמת הכרחית: שריינו מקומות לינה, כרטיסי רכבת וכרטיסי טיסה מוקדם ככל האפשר, גם כדי להימנע ממחירים מופקעים בשל הביקוש וגם כדי להבטיח שהמסלול שלכם יתקדם באופן חלק. אם פנטזתם על ארוחה במסעדה מסוימת ומבוקשת במיוחד, הקפידו להזמין מקומות אף אליה. תכננתם לחקור כפרים נידחים באינאקה (inaka, קאנטרי סייד) או איזה פארק לאומי רחוק? הגולדן וויק זה בדיוק הזמן - משפחות יפניות יעדיפו לנצל את החופשה הנדירה כדי לפקוד את האטרקציות התיירותיות המבוקשות במרכזי הערים. לא יוצא דופן לפגוש מטיילים זרים שלא העריכו נכון את השפעת החגים על הטיול ומצאו את עצמם מתקשים למצוא מיטה אחת לרפואה במחירים הגיוניים.

 

אמצע יולי, אוגוסט וספטמבר: אובון - (O-bon ,お盆)

תקופת החגים המרכזית האחרונה בלוח השנה היפני מכונה אובון, והיא מבוססת על מסורת דתית בודהיסטית-קונפוציאנית עתיקת יומין שמשותפת לרבים מעמי אסיה, ושמקורה במנהגי פולחן האבות. במהלך האובון, שמתקיים במשך כמה ימים בתאריכים שונים בהתאם למחוזות השונים ביפן, מתאחדים בני המשפחה המורחבת בערים ובכפרי הולדתם ויחד פוקדים את קברי יקיריהם שעברו מן העולם. באותה תקופה, כך על פי האמונה הבודהיסטית, חוזרות נשמות המתים אל כדור הארץ כדי לבקר את קרוביהן. בני המשפחה החיים מקבלים את פני הרוחות ומצביעים על הדרך לביתם באמצעות מנורות מיוחדות.

 

מקדשים משפחתיים קטנים שנמצאים בבתים עצמם עוברים ניקיון יסודי, ולצידם מוצעות מנחות בדמות מאכלים שונים וסאקה. כשתמה תקופת האובון, נהוג להשיט בנהר מנורות נייר זוהרות, שמכוונות את הרוחות בחזרה לעולמן. האירוע המרכזי והמושך ביותר בתקופת האובון הוא ללא ספק ה״אובון אודורי״ (o-bon odori, お盆踊り) - פסטיבל ריקודים עממי שנחגג בכמה מועדים, בצורה שונה ולצלילי מוזיקה שונה בכל מחוז ביפן. פסטיבלי הבון אודורי רבים, ואם אתם מטיילים ביפן בחודשי הקיץ סביר מאוד שתוכלו להצטרף לחגיגות הצבעוניות אפילו יותר מפעם אחת.

 

איך זה משפיע על הטיול?

כאמור, המנהגים והמסורות הסובבים את האובון משתנים בהתאם למיקום הגיאוגרפי. במזרח יפן (כולל טוקיו ומישור קאנטו) ובצפונה (מחוזות טוהוקו) נחוג האובון בסביבות 15 ביולי; בשאר האזורים, כולל ערי קנסאי במרכז (קיוטו, אוסקה, נארה) וקיושו בדרום נחוג האובון בסביבות 15 באוגוסט; בשאר האזורים, כולל איי שיקוקו ואוקינאווה חגיגות האובון מתקיימות סביב 15 בספטמבר. הקיץ אינונו תקופת תיירות מבוקשת ביפן, בשל החום והלחות הרבה. בנוסף, לא מדובר בתקופת חופשות רצופה כך שאין לצפות לעומס בקנה מידה של חגי ראש השנה או הגולדן-וויק.

 

יחד עם זה, בהתאם למקום שבו תשהו, מומלץ לקחת בחשבון תנועה ערה מאוד בתחבורה הציבורית וביקוש גבוה למלונות שנובעים מתיירות פנים ומביקורי משפחות. מומלץ להתארגן ולתכנן את המסלול כך שיעבור דרך כמה פסטיבלים מסורתיים מעניינים, תוך שאתם מזמינים מראש כדי להימנע מהפתעות בלתי צפויות.

חג האובון ביפן
 
 

חגים נוספים

 

מלבד שלוש התקופות החגיגיות שציינו, כאמור, נחגגים ביפן חגים לאומיים ומועדים נוספים שבדרך כלל אינם דורשים הכנות מיוחדות. לפניכם רשימה מלאה של חגי יפן:

  • יום שני השני של ינואר - ”יום ההתבגרות“ (seijin no hi, 成人の日): יום המציין את הגיעם של נערים ונערות לגיל 20, בו הם נחשבים רשמית לבוגרים. כל מי שנולד בטווח שבין 2 לאפריל בשנה הקודמת ל-1 באפריל של השנה הנוכחית יכול להשתתף בחגיגה. הבוגרים הטריים מוזמנים לטקסים רשמיים בערים ובמחוזות שבהם הם מתגוררים, מתלבשים יפה בקימונו מגונדר, וחוגגים אל תוך הלילה עם חברים ועם אלכוהול - בפעם הראשונה לחייהם באופן חוקי.

  • 2, 3 או 4 בפברואר - ״סצובון״ (setsubun, 節分): לא מדובר בחג במובן הרחב של המילה, אבל מסורת הסצובון מושרשת כה עמוק ביפן שאי אפשר פשוט להתעלם ממנה. הסצובון מתקיים יום לפני התאריך הרשמי שבו מגיע האביב על פי לוח השנה הירחי, ומקיימים בו ריטואלים שנועדו להסיר עין הרע ולמשוך מזל טוב לקראת עונת הפריחה וההתחדשות. הטקס הפופולרי ביותר כיום כולל השלכה של שעועית קלויה בסביבות הבתים והמקדשים תוך שינון המנטרה ״אוני ווא סוטו, פוקו ווא אוצ׳י!״ (oni wa soto, fuku wa uchi) שמשמעותה: ״שדים - החוצה, אושר - פנימה!״. אחרי כן, נהוג להרים ולאכול מספר זרעי שעועית כמניין שנותיכם.

  • 11 בפברואר - ״יום כינון האומה״ (kenkoku kinen no hi, 建国記念の日): בו נחוג היום האגדי שבו הוקמה יפן, על פי ספר הכרוניקות העתיק ״ניהון שוקי״ (Nihon Shoki). באותו היום בשנת 660 לפני הספירה, כך מאמינים, עלה לכס השלטון הקיסר הראשון בשושלת קיסרי יפן, ג׳ימו (Jimmu). חשוב לציין כי אין בנמצא סימוכין רשמיים לקביעה שיפן נוסדה רחוק כל כך בהיסטוריה. למעשה, אין אפילו הוכחה לכך שקיסר שענה לשם ג׳ימו אכן חי. ובכל זאת, החג נחגג באדיקות מאז המאה ה-19, עת שימש אמצעי לאחד את האומה סביב הקיסר ולעודד את אהבת המולדת. כיום, יום כינון האומה משמש כמקבילה היפנית ל״יום העצמאות״, כפי שהוא נחוג במקומות שונים בעולם: משרדי ממשלה, בתי ספר, בנקים וחברות שונות נסגרים, והיפנים יוצאים לרחובות במפגן של פטריוטיות (אם כי מרוסנת). טקסים נערכים, נאומים נישאים, ותצוגות תכלית של גופי הביטחון מתקיימות להתרשמותם של אזרחי יפן.

  • 14 בפברואר - ולנטיינס (Valentine’s Day, バレンタインデー): הולנטיינס אינו בשום אופן חג יפני מסורתי, כפי שאתם יודעים, שהרי הוא נחוג בכל העולם. ולמרות זאת, היפנים המאוהבים נתנו לו תוספת משלהם וקבעו שבולנטיינס תחלופת המתנות תהיה חד-צדדית: נשים מפתיעות את הגברים בשוקולדים. לא הוגן, אתם בטח חושבים. חכו ל-14 במארס.

  • 23 בפברואר - חג יום הולדתו של הקיסר (tenno tanjobi, 天皇誕生日): ביום זה נחגג יום הולדתו של הקיסר הנוכחי בהפגנת כבוד לו ולתקופת שלטונו. הקיסר המכהן כיום, נארוהיטו (Naruhito), שנולד ב-23 בפברואר 1960.

דגלי יפן ביום הקיסר
קיסר יפן ורעייתו
  • 3 במארס - ״פסטיבל הבובות״/״יום הילדות״ (hinamatsuri, 雛祭り): על משקל ״יום הילדים״ (ראו ב-5 במאי בהמשך), הינה-מאצורי שם את הילדות במשפחה במרכז. היום מיוחד לתפילה למען הצלחתן בחיים ולמציאת זיווג טוב בעתיד. המנהג המרכזי של החג הוא תצוגת מערך בובות מקושטות, המונחות על גבי במה מוגבהת מכוסה בד אדום. הבובות מייצגות בצורה היררכית, מלמעלה למטה, את המשפחה הקיסרית וכמה בעלי תפקידים בחצר המלוכה. על פי אמונה תפלה, סט בובות שלא הוחזר למקום אחסנתו בארון יום לאחר החג, יביא על ילדות המשפחה מזל רע ונישואים מאוחרים, רחמנא ליצלן.

  • 14 במארס - ״היום הלבן״ (white-day, ホワイトデー): למקרה שדאגתם, חודש בדיוק לאחר הולנטיינס נחוג ביפן ובמדינות אסיאתיות נוספות ״היום הלבן״, בו הגיע תורם של הגברים להחזיר שוקולדים לבנים (ומתנות לבנות אחרות כמו תכשיטים, בגדים וכו׳) לבחירות לבם. למה לפצל את זה לשני חגים שונים, אתם שואלים? כסף, כמובן. מדובר באחת מהתקופות הרווחיות ביותר בשנה למפעלי הממתקים וחנויות התכשיטים.

  • 20 או-21 במארס - ״יום שוויון האביב״ (shunbun no hi, 春分の日): יום שוויון האביב הוא אחת משתי נקודות זמן בכל שנה (יחד עם נקודת שוויון הסתיו) שבה אורך היום זהה לזה של הלילה, והיממה מתחלקת בצורה מושלמת לשניים. היום מציין באופן רשמי את המעבר מחורף לאביב, ויפנים רבים לוקחים חופשה כדי לחגוג עם משפחותיהם את הטבע שמתעורר לחיים לאחר תרדמת ארוכה.

  • 7 ביולי/אוגוסט - ״חג הכוכבים״ (tanabata, 七夕): מקורו של הטנבאטה באגדת עם סינית, והוא חוגג את סיפור אהבתן של שתי אלוהויות כוכבים: אוריהימה והיקובושי. על פי האגדה, גלקסיית שביל החלב הפרידה בין שני הכוכבים האוהבים והתירה להם להתאחד פעם אחת בלבד בכל שנה, ביום השביעי לחודש השביעי. בספירה המערבית המקובלת נחוג הטנבאטה ביולי, אבל במקומות שונים ביפן ממשיכים לציין אותו על פי לוח השנה הירחי הקדום, באוגוסט. ואיך חוגגים את הטנבאטה השמחה-עצובה על כדור הארץ? המנהג העיקרי הוא תליית פתקים צבעוניים ועליהם תפילות ומשאלות (tanzaku), על גבי ענפי צמח הבמבוק. את הענפים, יחד עם הפתקים, שורפים בחצות הליל.

עץ חג הכוכבים ביפן
  • 15 ביולי/אוגוסט/ספטמבר - אובון

  • יום ב׳ השלישי של יולי - ״יום הים״ (uminohi, 海の日): בו מוקירים תודה לאוקיינוס ולשפע שבתוכו, ובכלל - מדובר הזדמנות טובה לדון בחשיבות הים בעבור מדינת איים כמו יפן. תזמונו הנוח לקראת סוף יולי מאפשר למשפחות להעביר את היום בנעימים על חוף הים.

  • 11 באוגוסט - ״יום ההרים״ (yamanohi, 山の日): חג חדש למדי שנחגג בפעם הראשונה ב-2016. הוא משמש הזדמנות בעבור היפנים להתוודע להרים הרבים בארצם, שמהווים לא פחות מ-70% משטח המדינה כולה. התזמון לא יכול להיות טוב יותר - אין חודש מתאים מאוגוסט לברוח להרים הגבוהים והקרירים כששאר הארץ מתבשלת לאיטה.

  • יום ב׳ השלישי של ספטמבר - ״יום הכבוד למבוגרים״ (keiro no hi, 敬老の日): כמדינה שמקדימה את העולם כולו במגמת החברה המזדקנת (ובה שיעור האזרחים מעל גיל 65 באוכלוסיה גדול מ-25%), היה זה רק ראוי שיוחלט על חג שמוקדש אך ורק להוקרתם. ביום הכבוד למבוגרים עושים בדיוק את זה: מודים למבוגרים, לומדים מהם איך לחיות נכון, ומתפללים לחיים ארוכים וטובים.

  • 22 או 23 בספטמבר - ״יום שוויון הסתיו” (shubun no hi, 秋分の日): כמו נקודת שוויון האביב, גם ביום זה אורכם של היום והלילה שווה. היום מציין את סיומו של הקיץ ואת תחילתו הרשמית של הסתיו.

  • יום ב׳ השני של אוקטובר - ״יום הבריאות והספורט״ (taiikunohi, 体育の日): במקור נועד החג לציין את תאריך פתיחת אולימפיאדת הקיץ של טוקיו ב-1964 (שלמרות שמה התקיימה באוקטובר), ובהמשך שימשה כדי להעלות את המודעות לבריאות הגוף והנפש ולחשיבות שבפעילות הספורטיבית לחיים בריאים.

  • 3 בנובמבר - ״יום התרבות״ (bunka no hi, 文化の日): עוד יום חשוב שנחוג בכל שנה כדי להוקיר את הפעילות התרבותית שהתקיימה בשנה שעברה, להעניק פרסים מיוחדים לאנשים בולטים בסצנת התרבות היפנית, ולהעלות את המודעות אודות החשיבות שבטיפוח האמנויות וחופש המחשבה.

  • 15 בנובמבר - חג ה״שבע-חמש-שלוש״ (shichi-go-san, 七五三): כנראה החג החמוד מכולם, חג ה-7-5-3 הוא מעין טקס מעבר מוקדם במיוחד לילדים בני 5 ולילדות בנות 3 ו-7. שלושת המספרים, שבנומרולוגיה האסיאתית אוצרים בתוכם מזל רב, נבחרו ככאלו שמציינים נקודות מעבר בתוך הילדות עצמה: מהילדות המוקדמת, לאמצעית, למאוחרת. לאורך ההיסטוריה דבקו בחג מסורות רבות, אך כיום נהוג להלביש את הילדים בקימונו קטן ומיוחד בפעם הראשונה בחייהם, ולקחת אותם למקדש השינטו הקרוב, לסשן צילומים ותפילות. בסוף היום, יקבלו הילדים שקית מפוארת בקישוטי עגורים וצבים (שמסמלים חיים ארוכים) ובתוכם ממתקי צ׳יטוסה-אמה (chitose ame, ״ממתק אלף השנים״), שקצת מזכירים ממתק לדר ארוך בצבעי אדום ולבן.

ילדה קטנה בקימונו
  • 23 בנובמבר - ״יום ההודיה לעבודה״ (kinrou kansha no hi, 勤労感謝の日): חג בסימן עבודה נשמע קצת כמו אוקסימורון, אלא שמדובר בחג אמיתי לחלוטין שבו מביעים תודה לכל העובדים באשר הם, אשר תורמים לעתיד יצרני ויציב ביפן. תלמידים בבתי הספר מכינים כרטיסי ברכה ועוטפים מתנות לחלוקה לשוטרים, כבאים, רופאים וחיילים, הוקרה והערכה על עבודתם החרוצה לאורך כל השנה.

  • 24-25 בדצמבר - חג המולד (クリスマス): הקריסמס ביפן חי ובועט. אמנם, ללא המעטפת הדתית והסיפורים על בייבי-ג׳יזס, אבל אל תתפלאו למצוא את עצמכם מוקפים בעצי חג מולד ענקיים מקושטים, קניונים באווירה חגיגית ומוזיקת טיפוסית מכל עבר.

״מאצורי״ (祭り, Matsuri) - מילה שמקורה בפועל שמשמעותו תפילה, הודיה או סגידה - הוא כינוי כולל לחגים ולאירועים קהילתיים על פי האמונה השינטואיסטית. באופן יותר ספציפי, השימוש המודרני במילה מאצורי מתייחס לפסטיבלים ולחגיגות המוניות וצבעוניות שמתקיימים בכל שנה בכל רחבי יפן, באינספור הזדמנויות. כמו חגיהן של דתות רבות אחרות, גם המאצורי הומצאו כדי לחגוג את השפע החקלאי או להתפלל אליו, מתוך הודיה לאלים שבירכו את האדמה ואת בני האדם במזון ובגשם. אין זה צירוף מקרים, אפוא, שחגיגות מאצורי רבות נערכות בסביבות חודשי האביב והסתיו - עונות הזריעה והקציר. 

המאצורי מתקיימים תחת חסותם של מקדשי השינטו, ואופיים משתנה בהתאם למיקומו של המקדש, גודלו, וסוג האלוהות שהוא מבקש לכבד. האלים בפנתיאון השינטואיסטי הרחב מכונים ״קאמי״, והם נתפסים כרוחות אנרגטיות שמתגלמות בתופעות טבע כמו הרים, עצים ומפלים. כל מאצורי מבקש לפייס ולהודות לקאמי ספציפי, ו״לעדכן״ אותו על ההתרחשויות האחרונות בעולם הגשמי. למעשה, הקאמי לוקחים חלק אקטיבי בפסטיבל - במידה רבה, הם אורחי הכבוד שלו.

לפני המאצורי, מיטהרים כוהני המקדש ושאר המשתתפים באמצעות תקופת צום שלאחריה הם רוחצים במים מלוחים. לאחר מכן נערך ריטואל שבו מזמינים את הקאמי לרדת מן השמיים ולקבל על עצמו צורה גשמית. הקאמי מתבקש להתגלם בצלם המרכזי של המקדש  (״שינטאי״, Shintai) שמאוחסן בחלל הפנימי והשמור ביותר - קצת כמו ״קודש הקודשים״. דוגמאות לחפצים שיכולים לשמש כשינטאי הן מראות, חרבות או אבנים יקרות. הקריאה לקאמי מלווה בשינון תפילות עתיקות, בתיפוף ובצלצולי פעמונים. לכשנתגלם הקאמי בעולם הגשמי, מכבדים אותו במיני מתנות ומנחות שכוללות אוכל, סאקה וכסף, ומקיימים לכבודו הופעות ריקודים ומוזיקה טקסיות. בכך מסתיים החלק הרציני והרשמי של המאצורי. 

 

2. פסטיבלים יפניים - מאצורי

בובת שינטו ושני ילדים ביפן
בובת שינטו יפן

לאחר מכן, מזמינים את הקאמי להשתתף בחגיגה הקהילתית. לשם כך, הוא עובר להתגלם במקדש נייד מיוחד המכונה ״מיקושי״ (Mikoshi): דגם מוקטן של מקדש שינטו, הניצב על גבי שני בולי עץ המשמשים לנשיאתו. המיקושי בנויים ברמת פירוט וגימור מדהימה, מקושטים בעושר רב בצבעים בוהקים ובזהב, וכוללים בראשם פסלון של עוף חול. המיקושי נישאים ברחובות הסובבים את המקדש כדי להפגיש את הקאמי עם הקהילה המקומית, וכדי שיוכל לברך אותה. נשיאת המיקושי מלווה בתהלוכה ארוכה של כוהנים ושאר משתתפים הלבושים בתלבושות מסורתיות, בנגינת חלילים, תופים ופעמונים, דקלום תפילות ושירים וביצוע צעדי ריקוד. כדי לשעשע את הקאמי ולהנעים את שהותו על כדור הארץ, המשתתפים הנושאים את המיקושי מנערים אותו מפעם לפעם, קדימה ואחורה, למעלה ולמטה, תוך שהם צועקים קולות עידוד רמים. 

מאצורי ביפן
מקדש שינטו נייד ביפן

מלבד מיקושי, תהלוכות המאצורי כוללות פעמים רבות גם תצוגה של אפיריונים ענקיים על גלגלים (המכונים ״דאשי״ או ״יאטאי״) שנועדו לדמות הרים, מקדשים או ספינות. בדומה למיקושי, גם אפיריונים אלו מקושטים בכבדות ובעושר רב, והם כוללים גם מנורות ודגלים צבעוניים. גודלם מאפשר שיעמדו עליהם אנשים, ואכן כל אפיריון שכזה נושא כמה משתתפים שתפקידם להלהיב את הקהל בנגינת תופים וחלילים. 

אפיריון יפני במאצורי

credit: Corpse Reviver, Wikimedia Commons, CC-BY-SA 3.0

הרחובות הסובבים את אזור התהלוכה ​נסגרים לתנועת כלי רכב, ובמקומם ממלאים את הכבישים דוכני אוכל אופייניים כמו טאקויאקי (כדורי בצק מממולאים בתמנונים), יאקי-סובה (אטריות סובה מטוגנות), וקאראגה (נתחי עוף בטיגון עמוק). בקיץ, פופולרי במיוחד הקאקיגורי, שבבי קרח מרוסקים ועליהם רטבים וסירופים במגוון טעמים. דוכני סאקה ובירה אף פעם לא נמצאים רחוק מדי. דוכנים עם משחקי מזל ומיומנות מציעים לקהל הרחב שלל פרסים, ותחרויות ספורט שונות כמו סומו ומשיכת חבל גם כן נערכות פעמים רבות. היפנים שמחים לראות זרים ותיירים בחגיגות המאצורי, והם יקבלו אתכם בשמחה. לא מאוד יוצא דופן לראות כמה מערביים פה ושם, תחת בולי העץ, סוחבים את המיקושי במורד הרחובות.

לסיכום, פסטיבלי המאצורי כוללים שילוב מעניין ומהנה שבין רצינות ריטואלית יחד עם חגיגיות פרועה ושיכורה. מיזוג כזה יכול להיראות קצת משונה לעיניים מערביות, שרגילות לראות בטקסים הדתיים אקטים של רצינות רוחנית תהומית. מנגד, אופיים הפיזי והחושי של המאצורי, על התהלוכות הצבעוניות, הסעודות המוגזמות והמופעים הסוערים שבהם, מדגישים את הרעיון שעולם הרוח אינו באמת נפרד מעולם החומר. השינטו היא דת שמבקשת לחגוג את החיים, על כל היבטיהם. 

״האנה״ - פרח, ״בי״ - אש, ויחד ״פרחי אש": האנאבי (花火, Hanabi) הם הכינוי היפני לזיקוקין-די-נור, סביבם נערכות חגיגות ענקיות בחודשי הקיץ בכל שנה. כפי שחלקכם אולי יודעים, הזיקוקין די-נור הומצאו לא רחוק בכלל מיפן, בסין, בסביבות המאה ה-13 לספירה. במקור ייחסו לאור ולרעש שהזיקוקים יוצרים סגולות היעילות להרחקתן של רוחות רעות. ליפן הגיעו הזיקוקים רק מאוחר יותר. מתי בדיוק? זאת תעלומה שנויה במחלוקת. ההנחה המקובלת היא כי השוגון הנערץ טוקוגאווה איאיאסו (Tokugawa Ieyasu) קיבל את הזיקוק הראשון במתנה ממלך אנגליה דרך סוחר סיני, בשנת 1613. מספרים כי טוקוגאווה התרשם מהטכנולוגיה החדישה עד כדי כך, שארגן עבורו ועבור בכירי ממשלתו מופעי זיקוקין די-נור פרטיים על גדות הנהר סומידה (Sumida) שבבירה אדו (Edo, טוקיו של ימינו). מנהג הצפיה בזיקוקים הפך לנחלת הכלל רק כמאה שנה מאוחר יותר, בשנת 1733, אז נערך מופע הזיקוקים הציבורי הראשון ביפן - גם כן על גדות הסומידה (אם מעניין אתכם ללמוד עוד על ההיסטוריה של הזיקוקים ביפן, אל תחמיצו את מוזיאון ההאנאבי שבטוקיו). 

במאות שחלפו מאז, השתכללו אירועי הזיקוקים והפכו לפסטיבלים ענקיים המושכים מיליוני אנשים. בחודש אוגוסט לבדו מתקיימים יותר מ-200 אירועי האנאבי בכל רחבי יפן, בהם כמה מתצוגות הזיקוקים המרשימות ביותר בעולם. בעוד שברוב העולם התצוגות נמשכות רק דקות אחדות, ביפן תצוגת זיקוקין די-נור כזו יכולה להימשך אפילו שעתיים! הזיקוקים מתפוצצים באינספור שילובים של צבעים וגדלים, ובקווי המתאר של דמויות מפורסמות. 

 

3. זיקוקי די-נור - האנאבי

זיקוקי די נור ביפן

לצד הזיקוקים, אטרקציה מרכזית נוספת בפסטיבלי ההאנאבי היא ירידי קיץ שמחים ובהם דוכני מזון, שתיה, מתקני שעשועים ומשחקי מזל שונים. היפנים נוהגים ללבוש יוקאטת קיץ קלילה (מעין קימונו העשוי בד כותנה דקיק), להסתובב בין הדוכנים עם כוס בירה ביד, תפוח מסוכר או צמר גפן מתוק, ולהנות מערבי הקיץ הנעימים של יפן. 

ילדה ודוכן אוכל בפסטיבל יפני

credit: Miki Yoshihito, Wikimedia Commons, CC-BY-SA 2.0

איך זה משפיע על הטיול? 

אם אתם מטיילים ביפן בחודשי הקיץ, מומלץ לפקוד לפחות אירוע האנאבי אחד כזה, שכן מדובר בחוויה מהנה ומרעננת. כדאי לבדוק מראש אילו אירועים מתוכננים להתקיים באילו ערים ומתי, ולעדכן את המסלול בהתאם. כדאי גם לשים לב לתאריכים של אירועי האנאבי גדולים ופופולריים במיוחד, שנוטים להיות עמוסים מאוד ולהכביד על סידורי הלינה והתחבורה מסביב. אם אתם מתכננים להשתתף בפסטיבל כזה, מומלץ לנסות ולהזמין מראש חדרים סמוך למקום האירוע כדי שתוכלו להגיע אליו ולחזור ממנו ברגל, מבלי להצטופף עם עוד מיליון מבקרים אחרים ברכבות העמוסות. אנשים רבים מגיעים לאתרי הפסטיבלים שעות לפני שהתצוגות עצמן מתחילות, כדי לתפוס מקום טוב תחת כיפת השמיים. יש כאלו שאפילו קונים כרטיסי ישיבה שמורים - עסק לא זול בכלל. אם מעניין אתכם לרכוש כרטיסי ישיבה כאלו, בקרו בדפי האינטרנט של הפסטיבלים השונים, שם תמצאו מידע רלוונטי נוסף. רשימה (חלקית בלבד) של פסטיבלי האנאבי מפורסמים כוללת שמות כמו: