עונות יפן

עונות השנה ביפן

כל עונה צובעת את יפן בניחוחות, צלילים וטעמים שונים האופייניים רק לה, כמו גם בציפיה ובהתרגשות מחודשת. למה יש לצפות בכל תקופה, ואיך זה משפיע על הטיול שלכם? 

מידע למטייל > עונות ביפן

 

היפנים הם עם מחובר ורגיש לטבע במהות הבסיסית ביותר שלו, וכל עונה מביאה איתה התרגשות מחודשת לקראת התקופה הממשמשת ובאה. ציפיה תמידית למראות, לחגיגות ולמאכלים אוחזת ביפנים, ולנו המבקרים ביפן, ארבע העונות הכל-כך שונות מספקות הזדמנות מצוינת לחוות את יפן מזוויות שונות. ביקור באותם מקומות בשתי תקופות שונות נחווה אחרת לחלוטין, וזו אחת הסיבות שאנשים רבים כל כך מתאהבים ביפן, וחוזרים לטייל בה פעם אחר פעם אחר פעם...

 

בטיול שנתכנן לכם נמליץ על התאריכים ועל המקומות המושלמים לטיול, כדי שתהנו ממה שיש לכל עונה להציע עד תום. המשיכו לקרוא כדי לגלות מתי מומלץ לטייל ביפן, כמו גם על היתרונות והחסרונות שכל עונה טומנת בחובה.

מה בתוכנית?

בשיחות רבות עם חברים ומכרים יפנים עולות באופן טבעי שאלות שקשורות להבדלים בין הארצות, התרבויות והשפות, וכמעט בכל פעם מתנקז הדיון לנקודה שבה בני שיחי מבשרים לי בגאווה ש״ביפן יש ארבע עונות״. בפעם הראשונה קצת הופתעתי. ״מה זאת אומרת?״ אני שואל. ״כמו בהרבה ארצות אחרות, גם לנו בישראל יש ארבע עונות״. ככה לפחות מלמדים אותנו בגן, לא? קיץ, סתיו, חורף, אביב. זה שבמקומות מסוימים בארץ יש תחושה שכאילו הקיץ נמתח על פני שלושת-רבעי שנה, עם קצת ״עונות מעבר״ וממטרים לפרקים… זה כבר משהו אחר, ולא הלאיתי אותם בפרטים לא חשובים. אבל על הנייר - ארבע עונות. לא ככה?
 
לא באמת קיבלתי תשובה מספקת לתהיותי, לפחות עד הפעם הראשונה שיצא לי להעביר שנה רצופה שלמה ביפן. רק אז, כשהתאפשר לי להרגיש ממקור ראשון את מחזוריות הטבע ביפן, את השינויים ההדרגתיים שמקצינים והולכים ומתחזקים ואז שוב דועכים וקמלים… רק אז הבנתי למה היפנים מתכוונים כשהם אומרים שיש להם ארבע עונות. כל עונה צובעת את הארץ - פשוטו כמשמעו - בגוונים חדשים, ומביאה עמה ניחוחות, צלילים וטעמים שוניםלא מדובר רק בהתחלפות של תופעות פיזיקליות או אקלימיות. זה הרבה יותר מכך. לעתים נדמה השינויים באוויר מחליפים איתם גם מצבים תודעתיים.

 

יפן וארבעת העונות

עצים בארבעת העונות
 

קיץ (Natsu)

הקיץ ביפן חם ולח. ״אז מה, גם תל-אביב בקיץ חמה ולחה״, אתם בטח חושבים. אז קבלו מאיתנו את האנלוגיה הבאה - באמצע אוגוסט יש מקומות ביפן שיגרמו לתל-אביב להרגיש כמו עיירה קרירה בצפון קנדה. צחוק בצד, הקיץ יכול להיות באמת קשוח ביפן. בשנים האחרונות הטמפרטורות שוברות שיאים בני מאות שנים, במיוחד במחוזות הפנימיים המוקפים הרים מכל עבר, בהם אין מוצא לאוויר הלוהט. השינויים הללו גובים מחיר גם בחיי אדם, ובכל שנה מתים מאות אנשים, בד״כ קשישים, בגלל החום הבלתי נסבל. 

 

ראשית הקיץ, מסביבות תחילת יוני ועד אמצע יולי, היא התקופה שמכונה ביפנית ״צויו״ (Tsuyu), או בעברית - התקופה הגשומה. התנגשות בין אוויר קר מצפון עם משבים חמים מדרום מובילה למזג אוויר כללי רע מאוד, שמאופיין בגשם רב ובלחות גבוהה. רמות החום עדיין לא מטורפות בשלב זה וייתכנו אפילו ימים יפים רבים, אלא שקיים חוסר יציבות במזג האוויר, שיכול להתהפך בכל רגע ולשבש תוכניות. באזור טוקיו בשיא העונה צריך לצפות לסיכויי משקעים של 50% בכל יום, ולכן מטריה בתקופה זו היא בגדר פריט חובה. הגשמים מתקדמים מדרום לצפון, כך שהם בדרך כלל מתחילים מוקדם יותר באוקינאווה ובקיושו בסביבות מאי, ומתקדמים אט אט צפונה עד שהם מסתיימים באזור צפון טוהוקו לקראת סוף יולי.

 

ואם זה לא מספיק, סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר מציינים את שיא עונת הטייפונים בצפון מערב האוקיינוס השקט. איי אוקינאווה המרוחקים מועדים במיוחד לפורענות, אם כי בממוצע שלושה טייפונים פוקדים גם את האיים הדרומיים ב״מיינלנד״ של יפן, קיושו ושיקוקו, ולא מן הנמנע שפה ושם ירחיקו גם עד אזור האי המרכזי הונשו. בניגוד לשם שיצא להם, טייפונים לא מהווים סכנה יוצאת דופן אלא לעתים רחוקות, והיפנים מתורגלים היטב להתמודד עם הסכנות הגלומות ברוחות העזות ובמשקעים הרבים. ולמרות זאת, בעת טיול ביפן טייפון פירושו היתכנות לשינויים בלתי צפויים בלו״ז, כמו עיכובים ברכבות ובטיסות במקרה הטוב, וכמה ימי מצור במלון במקרים הפחות טובים. 

עד כאן תסריטי הבלהות. אז נכון, בהרבה מקרים הקיץ לא מהווה תקופה אידיאלית למסע החלומות שתכננתם בלב הונשו. אבל אם לא מדובר בטיול הראשון שלכם ביפן, או אם אתם חובבי טבע ורוצים להכיר את הצד הפראי, הגולמי והפריפריאלי של ארץ השמש העולה, אין מקום טוב יותר להיות בו בקיץ מאשר באי הצפוני - הוקאידו (Hokkaido). גשמי הקיץ לא מגיעים לשם, וטייפונים שמרחיקים עד הוקאידו נחשבים לתופעה חריגה ביותר. 

 

ואם בכל זאת, משיקולי נסיבות, הזדמנתם לפקוד את אייה המרכזיים של יפן בחודשי הקיץ - אל יאוש. התארגנו מראש כמו שצריך מבחינת לבוש - כמה שפחות בד, כמה שיותר דק. הקפידו לשתות בלי סוף, ולהצטייד במניפות או באמצעי קירור אחרים (טיפ: ג׳ל קפוא בשקיות שנדבקות לגוף נמכר בחנויות הנוחות). לחוסר הפופולריות של הקיץ כתקופה תיירותית יש גם יתרונות: זה אומר פחות לחץ, פחות עומס ופחות תורי ענק באתרים התיירותיים. וכאילו כדי להמתיק את הגלולה אפילו יותר, היפנים דאגו לרכז הרבה מאוד התרחשויות מרגשות ומפתיעות בדיוק בתקופה זו. בראש ובראשונה: פסטיבלים (״מאצורי״, matsuri) וחגיגות זיקוקין דינור (״האנאבי״, hanabi), שמתקיימים לאורך כל חודשי הקיץ וביתר שאת באוגוסט, בכל רחבי יפן - מהעיירות הקטנטנות והנידחות ביותר ועד פסטיבלי הענק שבמרכז טוקיו. הפסטיבלים הצבעוניים יקחו אתכם בתהלוכות ובשיירות ארוכות דרך רחובות וסמטאות הומים מאדם, בהם תהנו מהופעות ריקודים ומוזיקה, ותוכלו להתנסות במגוון מאכלים וקינוחים של קיץ יפני.

פסטיבל קיץ ביפן

אוגוסט אומר גם אובון (obon), חג בודהיסטי-קונפוציאני עתיק בו בני משפחה מתאחדים במקום הולדתם כדי לכבד את זכר אבותיהם (כצפוי, תנועה רבה מורגשת בתחבורה ובמלונות בתקופה זו). בקיץ אוכלים מאכלים קרירים ומרעננים כמו זארו-סובה (zaru-soba) או אטריות סומן (somen) צוננות, בעדיפות על גבי דק עץ באחת ממסעדות הקאווהדוקו (kawadoko) שממוקמות מעל או בסמוך לנהרות הקרירים והשוצפים. חוץ מזה - הולכים לחוף, עושים ברביקיו בפארק, או מעבירים את שעות אחר-הצהריים בגני הבירה העליזים שצצים בכל פינת רחוב, כשברקע הציקדות צווחות ומזכירות לכולם שהקיץ לא נגמר עד שהן מחליטות על כך.

 

סתיו (Aki)

למעט ספטמבר בו הסבירות לטייפונים גדלה, הסתיו הוא עונה אידיאלית לטיול ביפן. הטמפרטורות נוחות ואפשר להסתדר מעולה עם חולצה דקה. אין משקעים, וחשוב מכל - עלוות העצים משתנה וצובעת את הארץ כולה באדום, כתום וצהוב בוהקים, רגע לפני שתנשור ותפנה את מקומה לקראת החורף הקפוא. השלכת היפנית - ״קויו״ (koyo, 紅葉) - במיוחד זו של עצי הגינקו והאדר (אז תכונה השלכת ״מומיג׳י״, momiji), היא מראה מהפנט גם בעבור מי שראה כבר דבר או שניים בחייו. יציאה לטבע היפני בתקופה זו תפגיש אתכם עם הרים בוערים ויערות עבותים, שהאודם אופף אותם במסתוריות. המקדשים השינטואיסטיים והבודהיסטיים נבנים פעמים רבות בסמוך או בתוך היערות עצמם, מה שהופך את חווית הביקור בהם למיוחדת במינה. מקדשים רבים מאריכים את שעות הפעילות שלהם ומאפשרים כניסה גם בערב, כך שמבקרים יכולים להנות מאירועי תאורת לילה שמפגישים בין האתרים ההיסטוריים והתפאורה הסתווית. למעשה, השלכת קיבלה מעמד של ״ספורט לאומי״ ביפן, ובכל שנה מתפרסמות תחזיות המעדכנות את האזרחים על מצב וקצב התקדמותה, החל מאמצע ספטמבר באי הצפוני הוקאידו ועד מחוזותיה הדרומיים של יפן לקראת סוף נובמבר.

שלכת הסתיו ביפן

פסטיבלים אינם נחלתו של הקיץ בלבד, וכמה מהמפורסמים שבהם מתקיימים בחודשים אוקטובר ונובמבר. פסטיבל אחד כזה הוא הג׳ידאי מאצורי (jidai matsuri) - ״פסטיבל הזמנים״ - שמתקיים בקיוטו בכל שנה. הפסטיבל כולל תהלוכה ארוכה של משתתפים הלבושים בתלבושות אופייניות מזמנים היסטוריים שונים ביפן, מקדשי מיקושי (mikoshi) ניידים, נגנים ורקדנים. אירועי סתיו אחרים מתקיימים בכל רחבי הארץ, כחלק מחגיגות הקציר ובתפילה ליבול טוב לשנה הבאה. חגיגת הצפיה בירח המלא (״צוקימי״, tsukimi) גם היא מסורת עתיקה ומקורה בסין. היא שרדה במקומות מסוימים ביפן עד היום, ומבקשת לחגוג את פריון היבול והתבואה. 

 

ומה אוכלים בסתיו? ברגע שהימים מתקצרים והלילות מתקררים, ריחות תבשילי הקדרה (נאבמונו, nabemono) והאודן (oden) מתחילים לעלות מהמסעדות ומחנויות הנוחות. הדאיקון, ירקות השורש והטופו במרקים המהבילים ישאירו אתכם חמימים ושבעים. המאפיות והגלידריות מצטיידות במלאי ערמונים (קורי, kuri) טריים ורוקחות לנו מטעמים סתוויים, ובכל ירקניה תוכלו למצוא אפרסמונים עסיסיים (kaki) ובטטות מתוקות (yaki-imo). 

 

חורף (Fuyu)

אם אתם לא רגישים מדי לקור, חורף הוא עונה נהדרת לטייל בה ביפן. נכון, אמנם קר (עד קר-מאוד במקומות מסוימים), אבל הימים בדרך כלל שמשיים ויבשים, וגם כשיורד שלג - לישראלים כמונו זה תמיד בונוס. החורף מתחיל בסוף דצמבר, כשהמדינה כולה עסוקה בהכנות קדחתניות לקראת חגיגות סוף השנה הנוכחית (bonenkai, 忘年会 - חגיגות ״שכחת השנה״), תחילת השנה הבאה (shinnenkai, 新年会) ובאופן מפתיע גם לקראת חג-המולד. זה לא שאין נוצרים ביפן, אבל שיעורם באוכלוסיה רחוק מלהצדיק חגיגיות וקישוטיות כמו זו שתראו לקראת 25 בדצמבר, שלא הייתה מביישת שום בירה אירופית. בערך מתקופה זו ולעתים עד סוף החורף, ערים רבות ביפן מתהדרות בתאורות לילה מדהימות שיגרמו לכם להרגיש קצת כאילו נחתתם על כוכב אחר. בלילה שבין 31 בדצמבר ו-1 בינואר מגיעות החגיגות לשיאן בצלצולי פעמונים במקדשים הבודהיסטיים. צפיה בזריחה הראשונה של השנה החדשה יחד עם המשפחה והחברים הפכה גם כן למנהג נפוץ. תקופת חגי סוף ותחילת השנה מציינים בצורה סמלית למדי את תחילתה של תרדמת חורף קצרה, במהלכה בתי עסק ואתרי תיירות רבים סגורים לפחות ליום אחד - לכך מומלץ להיערך מראש. 

 

חודש דצמבר מנבא את תחילת תקופת השלגים באי הצפוני הוקאידו (אם כי הפסגות הגבוהות מתכסות אפילו מוקדם מכך), ובינואר ובפברואר מצטרפים גם מחוזות אחרים לחגיגה בלבן, במיוחד אלו שממוקמים לחופו של ים יפן (Sea of Japan). יפן הופכת בחורף לגן-עדן לחובבי ספורט חורף מכל סוג: סקי, סנו-בורד, הוקי, ובגדול כל ספורט שדורש קרח או שלג כתנאי מקדים לביצועו. בכל רחבי יפן, אך במיוחד בטוהוקו (Tohoku), אזור האלפים היפניים (כן, כן, יש כאלו), וצפונה אל תוך הוקאידו (Hokkaido) תוכלו לבחור מתוך עשרות רבות של אתרי סקי הפועלים בסטנדרטים הגבוהים ביותר. ואם הזכרנו את הוקאידו, אז אי אפשר שלא להזכיר גם את פסטיבל השלג שבסאפורו (Sapporo) ופסטיבל החורף באסאהיקאווה (Asahikawa) שמתקיימים במהלך פברואר. בשניהם מוצגים בגאווה פסלי קרח ענקיים, חצובים במיומנות מדהימה.

פסגה מושלגת ביפן

הרחצה באונסן - המעיינות החמים היפניים (onsen, 温泉) - היא חוויה משכרת ממנה אפשר להנות בכל ימות השנה, אבל התענוג גדול במיוחד בתקופת החורף. אין כמו לבלות שעה או שעתיים בבריכת מים מבעבעת באוויר הפתוח כשהטמפרטורות מתחילות לצנוח, על אחת כמה וכמה כשמדובר באונסנים המוקפים בהרים מושלגים ובטבע פראי ממנו ניתן להנות תוך כדי טבילה מרפאת. 

 

האביב הוא מלך כל העונות ביפן ומושך סקרנים רבים מכל העולם, שנה אחר שנה. לוח השנה היפני מציין את היום הראשון לאביב מוקדם למדי - ב-4 בפברואר - יום אחרי חגיגות הסצובון  (setsubun) שמתקיים ביום האחרון של החורף. בסצובון משליכים שעועית מחוץ לדלת הבית וכך, באופן סמלי, נפטרים מהמזל הרע ומזמינים את המזל הטוב פנימה. מעט מאוחר יותר באותו חודש, מגיעה סיבה נוספת להתרגשות - פריחת השזיף היפני, אומה (ume, 梅). פחות מפורסמת מסאקורה - אחותה הצעירה - אבל לא פחות מרשימה, פריחת השזיף צובעת את רחובות יפן בלבן וורוד ומפיצה ריח משכר (בניגוד לסאקורה לה אין ריח). פרי השזיף עצמו נחשב למעדן ביפן, והוא חמוץ מהשזיף אליו אנו רגילים. נהוג לאכול אותו במצבו המוחמץ, אז יקרא אומבושי (umeboshi, 梅干し) או לשתות ליקר שהוכן ממנו - אומשו (umeshu, 梅酒).

 

אבל עם כל הכבוד לשזיף, הסיבה שבגינה כולנו התכנסנו כאן היא פריחת הדובדבן היפני: הסאקורה (sakura, 桜). פריחת הסאקורה הפכה לסמלה הלא רשמי של יפן ולמקור גאוותה. יותר מכך, הסאקורה משמשת כבר אלפי שנים מקור השראה לתרבות ולמסורת המקומית. בהשראתה ועבורה נכתבו שירים וסיפורים, ובשמה נשלחו חיילים לשדה הקרב. היפנים לא מסתכלים על הסאקורה כ״סתם עוד עץ״. רבים רואים בו אנלוגיה עצובה אך מציאותית וכנה לחיינו, בני האדם: כמו הסאקורה שפורחת לזמן קצר בלבד, גם אנחנו מופיעים משום מקום, צומחים ופורחים במלוא הדרנו לתקופה קצרצרה, ואז באבחה פתאומית חוזרים אל הלא נודע.

אביב (Haru)

פריחת הדובדבן ביפן

פעולת הצפיה בפריחת הדובדבן זכתה לשם משלה - האנאמי (hanami, 花見) - והיא נחגגת באדיקות רבה בכל רחבי יפן. מליונים יוצאים לפארקים העירוניים, למקדשים ולטירות ונלחמים על פיסות הנדל״ן הכל כך יקרות בתקופה זו תחת עצי הסאקורה. שם, הם פורסים יריעות ניילון גדולות וחוגגים עם חבריהם לצד מטעמים שונים ואלכוהול. מנהג הצפיה בסאקורה בשעות הלילה, המכונה יוזאקורה  (yozakura, 夜桜),  קיים גם כן ומתאפשר הודות לתאורות לילה מיוחדות. כמו השלכת בסתיו, גם הסאקורה זוכה לסיקור נרחב בתקשורת היפנית, בה עוקבים בהתלהבות אחר ״חזית ההתקדמות״ מדרום לצפון. באיים הדרומיים של אוקינאווה פורחים העצים הראשונים בסביבות ינואר, והצפוניים שבאיי הוקאידו נצבעים סגול וורוד רק במאי. ברוב הערים המרכזיות ביפן, כולל טוקיו, קיוטו ואוסקה, שיא הפריחה מתרחש מתישהו בתחילת אפריל. הפריחה מגיעה לשיאה כשבוע לאחר שהניצנים הראשונים נפתחים, והיא צפויה לנשור ולעוף ברוח כשבוע לאחר מכן. כמו שאתם מבינים, מדובר בחלון זמנים קצר למדי, ואם אתם מקווים לחזות בפלא כדאי שתתעדכנו בתחזיות לתקופת ביקורכם. חנויות, רכבות ואוטובוסים מצטרפים לחגיגה בסגול ומתהדרים בקישוטים תואמים, ומסעדות רבות מעדכנות את התפריטים שלהן באוכל ובמשקאות בסימן פריחת הדובדבן (נסו את הפראפצ׳ינו סאקורה המדהים של סטארבאקס).

 

באביב מזג האוויר נוטה להיות נוח, שמשי ויבש, אך עדיין קריר למדי - בעיקר במארס. בניגוד לשאר העולם, פחות או יותר, שנת הלימודים וגם השנה הפיסקלית מתחילות ביפן ב-1 באפריל, כך שיש לצפות לעומסים מסוימים בשבועיים שלפני כן, בהם בתי הספר יוצאים לחופשה מרוכזת. מועד נוסף שלו אתם חייבים לתת את דעתכם אם אתם פוקדים את יפן באביב הוא שבוע הזהב - ה״גולדן וויק״ (golden week), ארבעה חגים לאומיים שמתרכזים כולם בשבוע אחד בסוף אפריל ובתחילת מאי, ושבשילוב עם סופ״ש לפני ואחרי יוצרים רצף אימתני של חופשות שמעמיסות על התחבורה ועל אפשרויות הלינה בכל רחבי יפן.