top of page

תקופת אזוצ׳י-מומויאמה

安土桃山時代

תקופת אזוצ׳י-מומויאמה

אזוצ׳י-מומויאמה היא אחת מהתקופות הקצרות ביותר בחלוקה ההיסטורית של יפן, ועם זאת - אחת מהחשובות ביותר שבה. היא התחילה בשנת 1568 והסתיימה רק 32 שנים לאחר מכן, בשנת 1600. במהלכה (וקצת לאחריה), הצליחו שלוש דמויות יוצאות דופן לעשות את מה שלא הצליחו לעשות הקיסרים והשוגונים היפנים במשך מאות שנים קודם לכן - לאחד את השבטים הלוחמים אלו באלו לכדי אומה יפנית אחת.


התוהו ובוהו בו שררה הארץ בתקופת ״המדינות הלוחמות״ (Sengoku) ואי יכולתם של הדאימיו להגיע להכרעה, הביאה להבנה כי כדי להחזיר את השקט והיציבות דרוש מנהיג שיצליח להגיע לעליונות צבאית מוחלטת. אודה נובונאגה (Oda Nobunaga) היה זה שהצליח בסופו של דבר לעשות זאת. אם לשפוט על פי חייו המוקדמים, הרי שנראה היה שאין אדם מתאים פחות ממנו להנהיג מדינה. מספרים כי כבר בילדותו היה עוף מוזר, וגם כשהתבגר סירב להתנהג בדרך ההולמת בן של דאימיו. בהלווית אביו, הדאימיו של מחוז אודה, השליך נובונאגה קטורת על מזבח המקדש והעלה אותו באש. מעשים מסוג זה הרחיקו ממנו את שאר בני משפחתו. אף על פי שהיה היורש החוקי של נחלות אביו, רבים מבני משפחתו ושבטו הלכו והתאגדו סביב נציגי משפחה אחרים - מה שהעלה את חמתו. תוך שהוא אוסף בני ברית אסטרטגיים, משמיד אויבים ובוגדים מבפנים ואף מוציא להורג את אחיו, בשר מבשרו, הצליח אט-אט נובונאגה להרחיב את מעגל ההשפעה שלו. מבסיסו בעיר נאגויה (Nagoya), נובונאגה ובני בריתו החלו במסע כיבושים עקוב מדם, עד שלבסוף הצליחו להשתלט על הבירה הקיסרית היאן-קיו בשנת 1568, ולהגלות את השוגון האחרון לשושלת אשיקאגה.


נובונאגה ביסס את שלטונו החדש בטירה גדולה שבנה בעיר אזוצ׳י, על שמה נקרא חלקו הראשון של שם התקופה. הוא הצליח לשמור על מעמדו ועל הישגיו בזכות צבאו הגדול והמיומן. על כל מגרעותיו, מעלתו הגדולה ביותר של נובונאגה הייתה יכולתו לזהות ולהטמיע חדשנות במקומות בהם היא נדרשה. כך לדוגמא, הוא היה המנהיג היפני הראשון להטמיע אסטרטגיות לוחמה הכוללות נשק חם כחלק אינטגרלי מצבאו. הוא גם היה המצביא הראשון שחייב את כל לוחמיו, מהבכיר ביותר ועד אחרון הזוטרים, לשאת עליהם סט שריון מלא.

כדי לחזק את אחיזתו בשלטון, נובונאגה ביקש להחליש את כוחם של הדאימיו בכל רחבי הארץ, על ידי פגיעה ישירה בכלכלתם. בתור התחלה, הוא ביטל באופן רשמי את חובת תשלומי האגרות בעת המעבר בדרכים שחיברו בין חלקי הארץ, שהצטברו לכדי סכומי כסף עצומים שהגיעו ישירות לידיהם של שליטי הנחלות. בהמשך, הוא ביצע רפורמות מוניטריות והכריז על שימוש במטבע חדש. הוא יזם סקרים גיאוגרפיים למיפוי כל השטחים בהם שלט, וכך מיקסם את הכנסותיו ממיסים. במקביל לכל זאת, נובונאגה המשיך במסעות כיבושיו, ומטרתו הייתה אחת: יפן מאוחדת.


​נובונאגה היה ידוע באכזריותו, גם כלפי חפים מפשע. אחת מהאפיזודות המזוויעות ביותר בהיסטוריה היפנית היה סיפור תקיפתו את מקדש אנריאקו-ג'י (Enryaku-ji) שליד קיוטו, במהלכו נרצחו באכזריות יותר מ-25,000 גברים, נשים וילדים חפים מפשע, רבים מהם נזירים וכוהנים בודהיסטיים. כלפי הנצרות, לעומת זאת, היה יחסו טוב בהרבה. הוא ביקש לעודד את תפוצת הנצרות ביפן משום שסבר שכך יקודמו גם קשרי המסחר עם המערב, ותהיה לו גישה לטכנולוגיות צבאיות מתקדמות יותר.


​היה זה רק סמלי שמי שהעביר את כל חייו בפרנויה ובדיכוי מתנגדים, ימצא את קיצו בבגידה מבית. ואמנם, ב-21 ביוני בשנת 1582, נובונאגה נבגד בידי אחד מבעלי בריתו – אדם בשם אקצ'י מיצוהידה (Akechi Mitsuhide). מיצוהידה עלה על טירתו של נובונאגה ובמהרה השתלט עליה. כשהבין שסופו קרב, כך מספרים, ביצע נובונאגה את אקט ריטוש הבטן – "האראקירי" (או "ספוקו") – וכך תם עידנו של אחד מהמנהיגים העוצמתיים והאכזריים בתולדות יפן, וזה שנודע בתור אחד מאבותיה המאחדים.


אודה נובונאגה


את מותו של נובונאגה נקם טויוטומי הידיושי (Toyotomi Hideyoshi), שהיה אחד משרי הצבא הנאמנים והמוכשרים ביותר שלו. הידיושי לחם במיצוהידה, השמיד את צבאו והכריז על עצמו יורש לכס השלטון. הוא בחר להתמקם בפושימי (Fushimi) דרומית לבירה היאן-קיו, מתוך טירת מומויאמה - ומכאן חלקו השני של שם התקופה. כמו קודמו, הידיושי שם לו למטרה לכבוש שטחים רבים ככל האפשר ולאחד את יפן. הוא גייס צבא של כ-200 אלף איש ויצא למסע מלחמות בן חמש שנים במערב, ועד 1590 שלט על רוב רובה של יפן. בשנות שלטונו, הידיושי העביר כמה וכמה רפורמות משמעותיות ששינו לחלוטין את פני החברה היפנית. הבולטת שבהן היה יסודה הרשמי של שיטת המעמדות החברתיות, לפיה כל אדם השתייך לאחת מתוך ארבע מעמדות: לוחמים, חקלאים, בעלי-מלאכה וסוחרים. עוד נקבע כי אדם יורש את מעמדו ביום היוולדו, כך שמעבר בין המעמדות לא היה אפשרי.


​בתקופתו של הידיושי, התחיל להשתנות יחסו של הממשל היפני כלפי הנצרות. בשנת 1587, בעקבות שמועות ודיווחים על רדיפה וכפיה דתית של הנוצרים כלפי בודהיסטים ושינטואיסטיים, פורסמו חוקים חדשים לפיהם כל המיסיונרים הנוצרים מסולקים מיפן. בשנת 1597 הוצאו להורג בעיר הנמל נגסאקי 26 מיסיונרים נוצרים, בהם זרים ויפנים גם יחד, אשר נודעו לעתיד בכינוי ״הקדושים המעונים של יפן״.


טויוטומי הידיושי


מונומנט לזכר 26 המרטירים של יפן, נגסאקי


הצלחותיו הנשנות עודדו את הידיושי לצאת להרפתקאות צבאיות מסוכנות ומאתגרות הרבה יותר - והפעם מחוץ ליפן. תוכניתו השאפתנית של הידיושי הייתה להשתמש בקוריאה כקרש קפיצה, כדי לכבוש את סין. מלבד העובדה שהיה צורך לגייס צבא עצום של מאות אלפי חיילים ולהשיט אותו כל הדרך לחופה הדרומי של קוריאה, היה מדובר במבצע לוגיסטי כמעט בלתי אפשרי, ורבים ראו בכך התאבדות. ואמנם, כך היה: צבאו של הידיושי אמנם הצליח להשתלט על חלקו הדרומי של חצי-האי הקוריאני בסביבות 1592, אך בשש שנות הלחימה הבאות לא עלה בידו לקבוע את נוכחותו בחלקו הצפוני. מחיר הדמים והאתגרים הלוגיסטיים היו קשים מדי, ועם מותו של הידיושי ביפן בשנת 1598 - ואחרי מוות והרס בקנה מידה עצום, לשני הצדדים - הוחלט על נסיגת הכוחות בחזרה ליפן, וכך הסתיימה תקופת אזוצ׳י-מומויאמה.


המצור היפני על בוסאן, קוריאה

bottom of page