top of page
חיפוש

טמאגו, אזוקי וטופו: הכירו את משפחת אבה

עודכן: 11 בדצמ׳ 2021

יום אחד, בעודי אורזת במהירות את חפציי ומתכוננת לטוס מעוד שיעור יפנית מתיש אל מפלט סדנת הקדרות שבאוניברסיטה, הרגשתי טפיחה קלה על הגב. "אוי לא", חשבתי. "הגיע תורי". בכל שבוע, בהתאם לתוכנית הסילבוס, נדרש תלמיד אחר בכיתה המצומצמת שלנו להעביר שיעור שלם ביפנית - על נושא חופשי לבחירתו. סקוט האמריקאי בדיוק סיים שיעור מוצלח (מדי) על "מדיניות ההגירה ביפן והשפעותיה על הכלכלה והחברה", או משהו בסגנון, וביפנית מושלמת. לי אפילו לא היה רעיון. והנה, המורה מוטו-סנסיי הגיע לבשר לי על מר גורלי ולדון אותי לשבוע שלם של שינונים וחריקות שיניים מביכות.


אתם יכולים לדמיין את עוצמת ההקלה ששטפה אותי כשהסתובבתי לגלות לא את הסנסיי, כי אם את מריה - סטודנטית גרמניה קטנת גוף ובלונדינית, לבושה בתמהיל מעניין של אופנת האראג'וקו בתיבול גותי, והיחידה בכיתה שנראתה יותר מובכת ממני בכל הקשור ללדבר ביפנית בפרהסיה. תחושת ההקלה התחלפה בהפתעה, שכן בכל שלושת החודשים שעברו מאז התחיל הסמסטר לא החלפנו בינינו ולו מילה אחת לרפואה.


"היי, אממ... סתיו?" מריה שאלה בחשש. "ראיתי שאת מסתובבת עם מישהו הרבה פה בקמפוס. זה עם השיער. אתם בני זוג, נכון?". השבתי בחיוב, לא בטוחה לאן היא חותרת. "בכל מקרה... אנחנו גרים ממש קרוב לקמפוס. אנחנו, כלומר - אני וחבר שלי יוקי. חשבתי... אולי אתם רוצים לבוא מתישהו לארוחת ערב? יכול להיות נחמד. נעשה שאבו-שאבו!". למרות ההפתעה, שמחתי על ההזדמנות להכיר חברים חדשים ביפן. החלפתי עם מריה פרטים, וקבענו כבר לאותו סוף שבוע.


 

"אני מרגיש בדרך לבליינד דייט", תום רטן כשירדנו מהאופניים וחיפשנו מקום לקשור אותם מחוץ לבניין הדירות בו גרו מריה ויוקי. קצת מובכים מהמעמד ולא יודעים למה לצפות, דפקנו בדלת עליה הודבק שלט קטן ומקושט הנושא את הכיתוב- "משפחת אבה". לקבלת פנים כזו באמת לא ציפינו: משנפתחה הדלת הציץ לעברנו היצור המתוק בעולם - טמאגו.


טמאגו - "ביצה" ביפנית - הייתה גורת שיבה אינו (Shiba Inu) קטנה וחמודה, ביישנית ומעט חששנית. השיבה היפני, למי שלא יו