חיפוש

ג'ירו ד'שיקוקו: רוכבים את השימאנאמי-קאידו

עודכן: 1 בדצמ׳ 2021

אין ספק כי גולת הכותרת בתקופה בה היינו סטודנטים זרים ביפן הייתה ההזדמנות לטייל בכל כך הרבה מקומות מופלאים באסיה אליהם תמיד חלמנו להגיע, ושאליהם נוכל פשוט "לקפוץ כדי להעביר סופי-שבוע פה ושם". זו, בכל אופן, הייתה הפנטזיה שלנו במשך חודשים רבים. אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד - שכן לקח שבוע בלבד מתחילת הסמסטר ועד שהבנו את העומס הלימודי הצפוי לנו. סיכויינו לצאת בספונטניות לטיולים ארוכים מאלו שעשינו לקומביני השכונתי התגלו כנמוכים למדי. אתם יכולים לתאר לעצמכם, אם כן, כמה שמחנו כשחופשת האביב סוף סוף הגיעה, ועמה התעוררו משנת החורף גם תוכניות הטיולים שלנו - אותן קברנו עמוק במגירה, לצד מחברות הקאנג'י ומילוני התחביר עבי הכרס.

חברינו לספסל הלימודים ניצלו את קרבתם הגיאוגרפית ליעדים אקזוטיים כדי "לתפור" עוד כמה מדינות בארסנל הפרטי שלהם: אחד קפץ לתאילנד, השניה לקוריאה והשלישי לטאיוואן. ואנחנו? מוקסמים מהאביב היפני, היינו חדורי מטרה לנצל את השבועות החופשיים שנפלו בחלקנו כדי לחקור כמה שיותר מקומות בהם עדיין לא ביקרנו, ובראשם - האי שיקוקו (Shikoku). מי מכם שכבר ביקר שם וודאי יבין למה אנחנו חושבים שהוא קצת ״נחבא אל הכלים״: הוא משמעותית פחות מתוייר ופופולרי בקרב המטיילים ה"ממוצעים" ביפן, אבל זה בדיוק, לדעתנו, מקור קסמו.


האי שיקוקו נמצא מדרום לאי המרכזי הונשו וצפונית-מזרחית לקיושו, והוא האי הרביעי בגודלו ביפן. הוא קטן במעט ממדינת ישראל, אך חיים בו רק ארבעה מליון תושבים שמתרכזים ברובם בצפון המפותח יחסית, משם נמתח ים סטו (Seto) הפנימי שמפריד בינו, בין הונשו ובין קיושו. הריחוק היחסי של שיקוקו מה״יבשת״ איפשר לתושבי האי הקטן לשמור טוב יותר ולזמן ארוך יותר על מאפיינים ומסורות יפניים עתיקים, שבמקומות מסוימים באים לידי ביטוי עד היום - בין אם בשימוש בטכניקות חקלאיות מסורתיות או בשיטות מלאכה ובניה ישנות. למעשה, שיקוקו חובר בגשרים להונשו רק בשנות ה-80, וגם לאחר מכן נותר בו אותו ניחוח מיוחד ואווירה רגועה ומבודדת. הוא פחות סואן וצפוף, המקומיים אדיבים ומסבירי פנים, והנוף הררי, ירוק ויפייפה. יש המון מה לראות ולעשות בשיקוקו - אבל את זה נשאיר כבר לפוסט אחר. הפעם, נרצה להתמקד דווקא בדרך בה הגענו אל האי. כפי שמיד תבינו, מדובר בחוויה בפני עצמה.


כדי להגיע לשיקוקו תוכלו כמובן לתפוס טיסה, להשתמש בתחבורה הציבורית המצויינת של יפן או לשכור רכב. דרך פחות קונבנציונלית אך הרבה יותר מרגשת היא לשכור אופניים ולפדל את דרככם אל האי, תוך שאתם חוצים את מערך הגשרים והכבישים שמחברים בין האיים הקטנים המנקדים את ים סטו המשגע. המסלול, שמכונה ביפנית שימאנאמי קאידו (Shimanami Kaido, しまなみ海道), מתחיל בעיר אונומיצ'י (Onomichi) שבמחוז הירושימה, ומסתיים באימבארי (Imabari) שבשיקוקו, ובדרך הוא עובר דרך נקודות עניין ותצפיות מדהימות.

השימאנאמי קאידו וים סטו הפנימי. קרדיט לתמונה: hiroshima-kankou
 

למה יש לי טראומה מאופניים

לאונומיצ'י, עיר נמל נוסטלגית, הגענו בבוקר שמשי נעים, לאחר שאת היום הקודם הקדשנו לנסיעה בטרמפים מערבה. אחרי מנת קארי מנחמת שהוגשה לנו בסירת דייגים המשמשת כמסעדה קטנטנה, ניגשנו למתחם השכרת האופניים ובחרנו את כלי התחבורה שלנו ליומיים הבאים. עוד קצת התארגנויות, ויצאנו לדרך. האופניים ששכרנו לא היו מקצועיים ובטח שלא חדשים, והדוושות המחלידות חרקו מפעם לפעם - מסגירות את מספר האנשים שוודאי פידלו עליהן בשנים האחרונות. ולמרות זאת, הכבישים והגשרים המחברים בין האיים נוחים לנסיעה חלקה והם משולטים היטב, כך שגמאנו את המרחקים במהירות יחסית, תוך שאנחנו נהנים מבריזה מרעננת שנתנה לנו חיזוק קל, והחישה את קצב התקדמותנו. בדרך, עצרנו במספר עיירות קטנות למנוחה, לכוסות קפה ולצילומים. הכל היה מושלם.


אופניים יפן
יוצאים לדרך!

איפהשהו באמצע האי השני התחלתי קצת להתלונן. לא בטוחה אם זה הקארי ממקודם שגמר לי את הכוחות, או סתם "יום לא טוב" שבגללו הדיווש הפך קשה יותר ויותר, מרגע לדודלי. תום התחיל להיעלם שם מקדימה, נאלץ לעצור פעם בכמה דקות כדי לחכות לי שאשלים את המרחק. "איפה שרירי הרגליים שלך נעלמו, תגידי?" הוא צעק מרחוק. הוא צודק, הרי אנחנו נוסעים באופניים כל יום, לאוניברסיטה, לקניות, לכל מקום. אולי ההילוכים פה דפוקים? לא הגיוני, באופניים שלו אין אפילו הילוכים, מי יודע מאיזה שנה הם. "תנסי להוריד עוד הילוך בעליות", המליץ ושעט שוב קדימה במהירות הבזק, כאילו הוא רוכב על פלסטלינה. מה אני אעשה? רק התחלנו את היום, ואנחנו כבר מתחילים לפגר בקצב. בגללי.


באי השלישי כבר התחלתי לחשוב על דרכי מילוט. "אולי... נעצור פה, נחזיר את האופניים לטרמינל הקרוב ונמשיך באוטובוס?" הצעתי. "אין מצב! אנחנו חצי שעה מהגסט-האוס" תום ענה. "אז בוא נמשיך ברגל? גם ככה רצינו לנוח קצת". "זה יקח לנו מלא זמן, ותראי את העננים. נראה לי כדאי שנזדרז". הוא צדק. כשהגענו לאי הרביעי, בו תכננו לעצור ללילה, השמיים כבר החלו להתקדר במהירות, וטיפות ראשונות בישרו על העתיד להגיע. הגסטהאוס התחבא איפהשהו במרכז האי, והיינו צריכים לרדת מהמסלול הראשי ולנווט בעצמנו. בדיוק כשהתחלתי לפנטז איך אנחנו זורקים את האופניים הארורים ונכנסים למקלחת חמה בהוסטל, מישהו החליט לפתוח את הברז שם למעלה. בתוך שניה הפך הטפטוף העדין לגשם זלעפות, ניתך עלינו בעוצמה והטביע את כל שנקרה בדרכו - ללא רחם וללא הפסק.

טפטוף קל שבמהרה הפך לגשם זלעפות

כאובה, סחוטה ובקושי מצליחה לזוז אני עוצרת בצד בדרך, ומחליטה שלא מעניין אותי מה - אני על האופניים האלו לא עולה יותר! מצידי לישון פה בצד הכביש או בתוך היער. אני לא מתפנה. תום, בלית ברירה, נכנס למוד המנחם ואחרי דקות ארוכות של שכנוע הסכמתי שנחליף בינינו אופניים ונמשיך עוד כמה דקות, רק שנגיע כבר להוסטל, אלוהים.

החלפנו אופניים והתחלנו לנוע. מרוב תסכול מפני הקושי הצפוי לי שוב, עברו כמה שניות עד שסוף סוף הבחנתי שהרכיבה, איכשהו, הפכה חלקה. חלקה מדי. האם זו המנוחה שעזרה לי? או שאולי סתם נכנסתי לראבאק כדי לסיים את המסלול הזה כבר? אולי בכל זאת האופניים? תוהה על פשר העניין, הסתובבתי כדי לשתף את תום - אבל הוא לא היה שם. אוי לא - בבקשה שלא לקחתי פניה לא נכונה בחושך. לאחר דקה מורטת עצבים הוא הגיח מתוך החשכה, מדדה אלי באיטיות תוך שהוא סוחב את האופניים בהליכה, וממלמל: "נראה לי שיש לך בעיה באופניים..."


 

טיפים לטיול בשימאנאמי קאידו

בהנחה ויש לכם חוש קצת יותר טוב משלנו לבחירת אופניים, וכל עוד אתם בודקים את מזג האוויר לפני שאתם מגיעים - אין לכם מה לדאוג: היפנים, כהרגלם, תכננו את המסלול באופן מופתי - הוא מסודר ומסומן היטב (עקבו אחרי הפס הכחול שעל השביל!), נוח מאוד לרכיבה ורוב הדרך בו שטוחה. השימאנאמי קאידו, כפי שהזכרנו, חוצה את ים סטו: בקצהו האחד שבאי הונשו הוא מתחיל בעיר הנמל אונומיצ'י (Onomichi), ובצד השני שבאי שיקוקו הוא מגיע עד העיר אימאבארי (Imabari). אורכו הכולל 70 קילומטרים, כך שגם רוכבים ממוצעים יכולים לסיים אותו בקלות ביום אחד. אנחנו, עם זה, ממליצים לעשות לילה באחד מששת האיים דרכם הוא עובר, ולחקור את העיירות, המקדשים והפארקים, להתפעל מגשרי המיתרים המטורפים ולהנות מסלולי הליכה יפים בטבע.


השכרת אופניים

אם תעברו את השימאנאמי קאידו בדרככם מהונשו לשיקוקו, כמו שאנחנו עשינו, תוכלו לשכור את האופניים באחד משני טרמינלים שנמצאים בעיר אונומיצ'י - שניהם סמוכים מאוד לתחנת הרכבת של העיר. את הראשון תמצאו במגרש החניה של מלון Green Hill, ממש על קו המים. את השני, חנות ומרכז השכרה שמפעילה חברת האופניים המפורסמת Giant, תמצאו ממש לצידו של מגרש החניה, בתוך האנגר גדול ומשופץ. כפי שתראו, יש אופניים בשפע ולכן אין מה לדאוג לגבי זמינות, אבל אם אתם אוהבים לסדר הכל מראש - אפשר לבצע הזמנה ולשריין זוג אופניים דרך האתר הזה או זה (לאופני ג'יאנט). המחיר להשכרת אופניים ליום משתנה בהתאם לסוגם: זוג אופניים רגילים יעלו 2000¥, בעוד ואופניים עם מנוע-עזר חשמלי יעלו 2500¥. אם אתם מטיילים כזוג ובא לכם לחצות את השימאנאמי בסטייל, שקלו לשכור אופניים זוגיים (tandem), אז תצטרכו להיפרד מ-3000¥ ליום - לא מומלץ לאלו מכם עם זוג "רגליים שמאליות". עלות השכרת אופני ג'יאנט, שהם מקצועיים ומשוכללים יותר, תנוע בין 4000¥ ל-15,000¥ ליום.


קצרים בזמן? התחיל לרדת מבול? מיציתם את הדיווש? אין שום בעיה. מתכנני המסלול מיקמו לא פחות מ-13 טרמינלים לאורך השימאנאמי קאידו, בהם תוכלו להחזיר את האופניים שלכם ולהמשיך באוטובוס או ברכב. באותם טרמינלים תוכלו גם לשכור אופניים, כך שתיאורתית, אתם יכולים להתחיל ולסיים את המסלול שלכם באינספור וריאציות שונות, בהתאם להעדפותיכם. את מפת פיזור הטרמינלים תוכלו למצוא כאן. קחו בחשבון שהתענוג לא תקף אם השכרתם אופני ג'יאנט, שנקודות השכרה והחזרה שלהם קיימות אך ורק בתחילת ובסוף המסלול (בערים אונומיצ'י ואימאבארי). טיפ אחרון לפני שמתחילים: אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו - בדקו טוב טוב את האופניים שלכם לפני שאתם מתחילים. בחרו כאלו עם מערכת הילוכים פועלת ותקינה, ועשו סיבוב באזור הטרמינל כדי לוודא שהכל רץ כמו שצריך.


מתחילים לפדל

השימאנאמי, כאמור, עובר דרך ששה איים קטנים ויפים שמנקדים את ים סטו הפנימי - נתיב שיט וסחר ימי היסטורי, דרכו העבירו סחורות ומצרכי מזון בין המחוזות הרבים שלחופיו. שמותיהם של ששת האיים בהם תעברו, לפי מיקומם מצפון לדרום, הם:


מוקאישימה (Mukaishima)

איננושימה (Innoshima)

איקוצ'י-ג'ימה (Ikuchijima)

אומישימה (Omishima)

האקאטה-ג'ימה (Hakatajima)

אושימה (Oshima)


בהחלט מבלבל, אבל את המילה החשובה ביותר בסיפור - שימה או ג'ימה - שפירושה אי, כנראה שכבר הפנמתם. אם אתם מתחילים באונומיצ'י, חצו את "גשר אונומיצ'י" שמוביל לאי הראשון מוקאישימה, או קפצו על מעבורת שתקח אתכם לשם (מומלץ! רק 110¥ למבוגר עם אופניים). המעבר על הגשרים בין האיים לא עולה כסף, לעת עתה, אבל לפי התכנון צפויים להתחיל לאסוף תשלומי אגרה סמליים, בסביבות אביב 2022. המעבורת תוריד אתכם ממש בתחילת המסלול. מכאן, כל שנותר לכם לעשות זה לעלות על שביל האופניים המסומן בכחול ולהתחיל לפדל. לא לשכוח - ביפן רוכבים בצד שמאל של השביל!


יש המון מה לראות, לעשות ולטעום בכל אחד מששת האיים שמנינו מעלה - הרבה יותר ממה שתספיקו למלא ביום או ביומיים שיש לכם באזור. קבלו מאיתנו רשימת המלצות מצומצמת, שתשמש לכם נקודת התחלה טובה בבואכם לתכנן את המסלול שלכם בשימאנאמי.


היסטוריה

מסתבר שאזור ים סטו והאיים שבו היו תפאורה לכמה אפיזודות היסטוריות מרתקות. הבולטות שבהן קשורות למעלליהם של בני שבט מורקאמי (Murakami), אשר ניצלו את מומחיותם בשיט והיכרותם את נתיבי הים באזור והפכו לכוח פיראטי סורר ורב עוצמה בתקופת "המדינות הלוחמות", לפני כ-500 שנה. טירת סויגון (Suigunjo) שבאי איננושימה היא שחזור מודרני (וגרנדיוזי) למה שמשערים שהיה מקום מסתורם של בני מוראקאמי על האי. הוא נבנה בשנת 1983 כמוזיאון המגולל את הרפתקאותיהם העקובות מדם, ובו מגוון חפצים וממצאים ששרדו מתקופתם.

טירת סויגון
טירת סויגון שבאי איננושימה

אמנות

האי איקוצ'י-ג'ימה הוא בית למוזיאון היראיאמה, שנקרא על שמו של האמן היראיאמה איקואו (Hirayama Ikuo), צייר יפני מודרני מפורסם שהתמחה בסגנון הניהון-גה (Nihon-ga) - ציור יפני מסורתי. היראיאמה, יליד האי, התפרסם במיוחד בעבודות המתארות את חוויותיו במסעותיו הנשנים בדרך המשי, אך חלק ניכר מהאוספים שבמוזיאון מוקדש גם להצגת יצירות המתעדות את הסביבה בה גדל, ובמיוחד את ים סטו היפהפה.


מקדשים

ואם אתם עדיין באיקוצ'י-ג'ימה, אל תעזבו לפני שתבקרו באחד מהמקדשים הבודהיסטיים המיוחדים שראינו ביפן - מקדש קוסנג'י (Kosanji). המקדש, שמשתייך לזרם "הארץ הטהורה האמיתית" (Jodo Shinshu) נבנה בשנת 1936 על ידי איש עסקים מצליח מאוסקה, מתוך הוקרה לאמו המנוחה. בנייתו ארכה יותר מ-30 שנה, וכשתיכנסו פנימה תבינו בדיוק מהי הסיבה לכך: בתוך הקומפלקס העצום, המקדש מאגד אזכורים וציטוטים ארכיטקטוניים לכמה מהמקדשים המפורסמים והאיקוניים ביותר ביפן כולה, כמו מקדש טושוגו (Toshogu) הצבעוני שבניקו, או היכל עוף החול במקדש ביודוין (Byodoin) שבאזור קיוטו. חוץ מ"מיני-ישראל" של מקדשים מפורסמים, בשטח המקדש תוכלו לבקר בתוך מערה תת קרקעית ארוכה שאמורה לדמות את הגהנום על פי האמונה הבודהיסטית, או אפילו לקפוץ לרגע לאירופה- במתחם שלם העשוי כולו שיש איטלקי משובח.

מקדש קוסנג'י המרהיב, איקוצ'י-ג'ימה. קרדיט: hiroshima-kankou

באי אומישימה תמצאו מקדש שינטו מיוחד לא פחות. מקדש אויאמאזומי (Oyamazumi jinja) שימש בעבר הרחוק כאחד ממקדשי השינטו החשובים ללוחמים הסמוראים, אשר עצרו באי בדרכם חזרה מהמלחמות בהם השתתפו כדי להוקיר תודה לאלי השינטו ששמרו עליהם בקרב, ולהעניק להם כמנחה את כלי הנשק והשריונות בהם השתמשו בקרב. מסיבה זו, תוכלו למצוא במקדש את אחד מאוספי כלי הנשק הגדולים והמעניינים ביותר ביפן. מספרים כי החרב העתיקה ביותר באוסף הגיעה למקדש בסביבות שנת 950, אם כי החרב המפורסמת ביותר בנמצא היא זו של השוגון היפני הראשון - מינאמוטו נו יוריטומו (Minamoto no Yoritomo).


טבע ופארקים

חובבי ההליכות והטבע לא יתאכזבו גם כן. חוץ מנופים משגעים מהם תהנו בעודכם חוצים את הגשרים על האופניים, מי מכם שמחפש לשלב קצת הליכה יוכל להקדיש כמה שעות ולבקר באחד משתי נקודות התצפית היפות ביותר בשימאנאמי קאידו. האחת, שנמצאת על פסגת הר טאקאמי (Takami) שבאי הראשון מוקאישימה, מתנשאת לגובה של 283 מטרים ומספקת תצפית פנורמית של 360 מעלות על האזור כולו. אלא אם אתם רוכבי אופניים מקצועיים בעלי סיבולת יוצאת דופן, נמליץ להיפרד מהם לעת עתה ולעלות ברגל דרך שביל הליכה בטבע שמתחיל בבסיס הגבעה. אופציה אחרת לטיול היא נקודת התצפית שבפסגת הר שיראטאקי (Shirataki) אשר באי השני, איננושימה. פסגתו מעט נמוכה יותר (רק 227 מטרים), אך לאורך השביל המוביל אל התצפית מסודרים כ-700 פסלים בודהיסטיים החקוקים בסלע, ופסגתו מציעה נוף משכר אל הגשר העצום שמחבר את האי עם מוקאישימה.


פסגת הר שיראטאקי, איננושימה. קרדיט: hiroshima-kankou

אם כמונו תגיעו לאזור באביב, אולי תזכו להנות מהוורוד והסגול הבוהק של פריחת עצי הדובדבן על רקע הכחול העמוק של ים סטו. אל תחמיצו הזדמנות לבקר בפארק היראקיאמה (Hirakiyama), שנמצא על פסגת גבעה קטנה בחלקו הצפון-מערבי של האי החמישי האקאטה-ג'ימה. מאזור התצפית הסמוך תוכלו לראות את כל האיים שכבר עברתם, כשמולכם יותר מ-1000 עצי סאקורה פורחים במלוא הדרם.


אוכל, אוכל ועוד קצת אוכל. וגם שתיה.

נהיינו רעבים מכל הפידולים והדיוושים האלו. למזלנו, לא חסר מה לאכול בדרך כדי למלא את המצברים בין הגשרים. הנה כמה מקומות טובים מרשימה ההמלצות הפרטית שלנו:

  • לדגים ופירות ים טריים היישר אל הצלחת, בדקו את מסעדת Kitsune no Botan שבאי אומישימה - שם התפריט משתנה מדי יום על בסיס מה שבעל המקום הצליח לשלות מן הים.

  • אוהבים אוקונומיאקי? ומה לגבי שימאנאמי-יאקי? סתם, לגמרי המצאנו את השם - אבל הקונספט אמיתי לחלוטין - אוקונומיאקי בגרסת שימאנאמי קאידו עם אטריות אודון עבות במקום סובה, רצועות בייקון, ופירות ים מלמעלה. הנה מסעדה טובה אחת בה ביקרנו, אותה מפעילים זוג זקנים חמוד מהאי איננושימה, שם מכנים את הוריאציה הטעימה